ת"ק 3014-10-14 מיו נ' ספורי

התובעת ביקשה לבנות חומה סביב ביתה ועל כן התקשרה עם הנתבע לשם כך. לטענתה הוסכם בין הצדדים שהעבודה תבוצע תמורת סך של 9,000 ש"ח. הצדדים מסכימים כי התובעת שילמה לנתבע סך של 5,000 ש"ח, אך העבודה לא הושלמה. המחלוקת נסובה סביב הסיבה לכך, היקף העבודה שבוצעה עד ההפסקה ועלותה הכוללת של העבודה.

התובעת טוענת כי הנתבע סיים כרבע מהעבודה בלבד והיא נדרשה לשכור קבלן נוסף, לו שילמה 11,000 ש"ח. התובעת לא הציגה קבלה בדבר תשלום לבעל עסק אחר. לטענתה, לאחר ששילמה לנתבע סך של 2,000 ש"ח נוספים (ובסה"כ 5,000 ש"ח) נעלם ולא המשיך את העבודה למרות שיחות טלפון רבות בהן ביקשה שימשיך בעבודה.

הנתבע טען בדיון כי העבודה הופסקה בשל כך שהתובעת ביקשה שיבנה חומה מבטון ולא מבלוקים. עוד טען כי התובעת לא רצתה להמשיך לשלם עבור העבודה.

יצוין כי במהלך הדיון טענה התובעת כי אינה מזהה את האדם שהתייצב בבית המשפט. הנתבע הציג תעודה מזהה לפיה הוא האדם שבשמו נקבה התובעת כבעל דינה ואף הודה שהוא שקיבל ממנה את הכסף. עם זאת טען שלא ערך עמה כל הסכם. כך, או כך, נראה שהצדדים לא חלקו על כך שמדובר בנתבע הנכון, היינו במי אשר קיבל את הכספים ששילמה התובעת, הביא את הציוד לשטח והיה אמור לסיים את העבודה.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים סברתי כי יש לקבל את התביעה באופן חלקי. אפרט להלן נימוקי.