ת"ק 30121-02-15 גל נ' ג'אבר

לאחר עיון במכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את הצדדים בשני הדיונים לפניי, למעשה, אין מחלוקת ביניהם כי ביום 30.8.2014 מכר הנתבע לתובע רכב מסוג ביואיק (להלן: "הרכב") תמורת 150,000 ₪.

בעוד התובע טוען, בעיקר, כי במעמד הרכישה של הרכב, הוא הוטעה על-ידי הנתבע שלא סיפר לו עובר לרכישה שהרכב עבר תאונה וכי דלת הנהג הוחלפה עקב זאת, מכחיש הנתבע טענה זו של התובע וטוען כי במעמד הרכישה, נמסרו לתובע כל הנתונים אודות הרכב וכי הדלת הוחלפה, ובכל מקרה, התובע בחר שלא לבדוק את הרכב לפני רכישתו.

התובע טוען כי מחירון הרכב בעת הרכישה היה 158,000 ₪. במועד בדיקתו על-ידי שמאי מטעמו ביום 28.12.2014 ערכו של הרכב היה 148,000 ₪. לדידו, נוכח הפגיעה בדלת, קיימת ירידת ערך בשיעור 14% ולכן הוא עותר לחיוב הנתבע בסך של 20,720 ₪, בצירוף עם עלות חוות דעת שמאי והוצאות עורך-דין.

לעומת זאת, טוען הנתבע כי לא מדובר בתאונה עם רכב אחר אלא באירוע שבו נפגעה דלת הרכב וכלשון הנתבע: "...החיישן לא עבד אז הם תיקנו את הדלת. קיבלתי שריטה והדלת לא נפתחה. לא הייתה תאונה. החלקתי במוסך שלי שנכנסתי לחנות את הרכב" [שורות 31-30., עמוד 1]. הנתבע טוען כי ירידת הערך כפי שנקבעה על-ידי החברה שבה טופל הרכב, היא 1.5% בלבד, ולצורך זה הציג הנתבע לבית המשפט עותק של חוות דעת שמאי שהוכנה בנדון דנן [מוצג נ/1]. הנתבע טוען כי במעמד הרכישה נמסרו כל הנתונים אודות הרכב לתובע, וכי התובע משיקוליו, בחר שלא לבדוק את הרכב. בכל מקרה, התובע קיבל הנחה משמעותית בעת רכישת הרכב, שכן הוא נמכר תמורת 150,000 ₪ כאמור, כאשר ערכו היה 176,000 ₪.

לפי חוות הדעת שהציג הנתבע [מוצג נ/1], ערכו של הרכב נכון ליום 11.8.2014 היה 153,500 ₪.