ח'ורי נ' ישראייר תעופה ותיירות בע"מ

1)בתאריך 3/4/17 טסו התובע ואשתו בטיסה מס' 793 של ישראייר, מנתב"ג לבלגרד.

בדלפק ה- CHECK-IN בנתב"ג, מסר התובע לנציגי הנתבעת שתי מזוודות, אותן היתה אמורה הנתבעת להעלות לתא המטען במטוס.

לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, אחת משתי המזוודות, שהכילה מחשב נייד, מצלמה, מכונת גילוח חשמלית, פקט סיגריות מרלבורו, בושם ובגדים, הלכה לאיבוד ולא נמסרה להם בבלגרד.

לכן הגיש התובע את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסכום של 33,400 ₪ בגין אובדן המזוודה על תכולתה ובגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו ולאשתו, לטענתו, אשר חופשתם המתוכננת ירדה לטמיון והפכה לסיוט כתוצאה מאובדן המזוודה.

ראוי לציין כי התובע לא טרח לפרט בכתב התביעה כיצד הגיע לסכם של 33,400 ₪ אותו הוא תובע, שזה הסכם המקסימלי אותו ניתן היה לתבוע, במועד הגשת התביעה, בבית המשפט לתביעות קטנות, אולם במהלך הדיון בפניי, כאשר התבקש לפרט כיצד הגיע לסכום זה, השיב כי במזוודה היו מחשב נייד שעלה לו 12,000 ₪, מצלמה שעלתה לו כ- 5,000 ₪, מכונת גילוח חשמלית שעלתה לו בערך 1,500 ₪, בגדים יקרים, בושם ופקט מרלבורו.

2)בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת היא ביקשה לדחות ו/או למחוק את התביעה על הסף, בטענה כי על פי הוראות סעיף 31 לאמנת מונטריאול (להלן: "האמנה"), שהוראותיה חלות על המקרה נשוא התביעה מכח הוראות חוק התובלה האוירית, תש"ם – 1980 (להלן: "חוק התובלה האוירית"), היה על התובע להתלונן על אובדן המזוודה תוך 7 ימים מהמקרה, אולם הוא לא עשה כן ופנייתו אל הנתבעת, בטרם הגשת התביעה, היתה באיחור.

דין טענה זו להידחות, שכן כפי שעולה ממוצג ת/1 , כבר ב- 4/4/17, היינו יום לאחר שהתברר כי המזוודה אבדה, פנה התובע אל הנתבעת, בהודעת ווטסאפ, ודיווח על אי הגעת המזוודה.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה גם לגופה, מהטעמים שפורטו בהרחבה בכתב ההגנה . כן ביקשה לחייב את התובע בתשלום ההוצאות שנגרמו לה בגין הגשת התביעה והצורך להתגונן.

3)אין חולקין כי על תביעת התובע חלות הוראות חוק התובלה האוירית. על פי הוראות סעיפים 3א. + 3ב.לחוק התובלה האוירית חלות על המקרה שבפניי הוראות האמנה. סעיף 10 לחוק התובלה האוירית קובע כי האחריות של מוביל (במקרה שבפניי הנתבעת) תבוא במקום אחריות לפי כל דין אחר. משמעות הדבר כי לא ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש (לאור הוראות סעיף 29 סיפא לאמנה) ובגין הנזק הממוני, היינו שווי המזוודה ותכולתה, לא ניתן לפסוק יותר מ- 1,000 זכויות משיכה (השוות כיום ל- 1,600 $), אלא אם כן חתם התובע, בעת מסירת המזוודה לנציגי הנתבעת, על תצהיר מיוחד בו פירט את תכולת המזוודה ושילם סכום כספי נוסף, אם הדבר נדרש על פי המקרה (לאור הוראות סעיף 22 (2) לאמנה)