ת"ק 29906-04-16 קובודי נ' פלוטניק

לפני תביעה על סך 33,500 ₪.

התובע טוען כי הנתבע עשה שימוש במחסן של התובע לצורך עסקו של הנתבע וכי לא שילם עבור שימוש זה. בכתב התביעה לא פירט התובע כיצד חושב סכום התביעה (וצוין באופן כללי כי החוב הוא בגין שכירות ושימוש במחסן, שימוש ברכבו של התובע, הוצאות דיור כחשמל ומים ושירות ללקוחות הנתבע) אך צוין כי זהו רק מחצית סכום החוב – כאשר יתרת החוב תתבע מהשוכר השני בנכס.

בכתב ההגנה טוען הנתבע כי התובע הוא אביו של שותפו העסקי של הנתבע (להלן: אלי), כי התובע לא דרש ממנו מעולם תשלום עבור השימוש שעשו הנתבע ואלי במחסן וכי התביעה הוגשה רק בתגובה לתביעה שהגיש הנתבע נגד אלי. הנתבע הוסיף כי בדומה לשימוש שערכו הוא ואלי ברכב התובע עשו, מנגד, שימוש ברכב אמו של הנתבע. כן התייחס הנתבע לטענות נוספות של התובע.

בדיון, שהתקיים ביום 20.9.16, ביקשו הצדדים להפנות את בית המשפט לתמונות ולתמלול הקלטות ולשם כך ניתנה להם ארכה להשלמת הגשת מסמכים לאחר הדיון. התובע הגיש תמונות והנתבע – תמלולי שיחות שנערכו בינו ובין אמו לבין התובע, בנו ואשתו.

מעיון בכל המצורף ובטענות הצדדים עולה כי דין התביעה להדחות.

יוזכר כי בהליך אזרחי נטל ההוכחה הוא על התובע, המוציא מחברו.

התובע לא ביסס תביעתו אלא באמירות כלליות אודות חובו של הנתבע ואף לא ציין כי הנתבע היה שותפו העסקי של בנו (אלא רק כי יתרת החוב תיתבע "מהשוכר השני בנכס", כאילו היה שוכר שני זה אדם זר לו). לא הוצג כל חוזה בכתב ולא נטען לקיומו של הסכם בעל פה בין הצדדים. לא הוצג כל תחשיב המלמד על המועדים בהם נטען כי נעשה שימוש בנכס, מה הם דמי השכירות החודשיים המבוקשים, מה הן עלויות השירותים הנוספים בקשר אליהם מוגשת התביעה.

כתב התביעה מגלה טפח ומכסה טפחיים והאמור בו מעיד על כך שהתובע הסתפק בטענה כללית ולקונית אודות קיומו של חוב, אותו קצב באופן גורף בהתאם לסכום סמכותו של בית המשפט זה, ולא פירש טענותיו.