ת"ק 29846-06-14 אקרמן נ' גבריאלי

תובענה כספית, הנוגעת לטענת התובע כי הנתבע גרם לו, בדרך של מרמה והונאה, עגמת נפש רבה.

על פי המתואר בכתב התביעה, בשנת 2000, בהיות הנתבע חייל בצה"ל, הוא ביקר בביה"ח הצבאי בחיפה, כאשר באחת הפעמים ניגש אליו איש מכירות והציע לתת לו שעון יד במתנה, מטעם עמותה העוסקת באיסוף תרומות לרווחת החיילים. התובע ציין כי בחר שעון יד, מבלי לקבל אישור או קבלה על ההתקשרות, ואולם מאחר ובחלוף ימים ספורים התברר כי שעון היד אינו עובד, בביקורו הבא של התובע בביה"ח הצבאי, בחלוף כשבועיים, השיב את השעון לאיש המכירות בדוכן, ונאמר לו כי עליו להגיע לקחתו מתוקן בשבוע שלאחר מכן, אולם בהגיעו פעמים נוספות המוכר והדוכן לא היו במקומם.

מוסיף התובע, כי בחלוף 10 שנים מאותו מועד, בשנת 2010, זכה לקבל פניה בכתב מאת עו"ד המייצג את הנתבע, הדורש ממנו לשלם עבור יתרת חוב שנותרה בשל אותו שעון. לאחר שניסיונותיו לדבר עם נציג הנתבע באותו שלב, פנה התובע ללשכה לסיוע משפטי, ולאחר מכן לעו"ד פרטי, אולם אלו לא הצליחו ליצור קשר עם הנתבע. בין לבין, נתברר לתובע שעוד בשנת 2002 פתח כנגדו הנתבע תיק הוצאה לפועל בגין שטר חוב אשר לכאורה נחתם על ידו, ועניין זה נותר תלוי ועומד (טרם הוכרע, דיון נקבע בפני בית משפט השלום בתל אביב) – אולם אופן ניהול ואופן נקיטת ההליכים מצדיק לגישתו חיובו של הנתבע בפיצויו בסך של 10,000 ש"ח.

לגופו של החיוב הנטען בשטר החוב, ציין התובע, כי שטר החוב אשר הוגש לביצוע הינו מזויף, בעיקר בשים לב לכך כי מאז שנת 1991 שינה את שמו מ"יבגני" ל"גבי", בעוד בשטר החוב נעשה שימוש בשמו הישן, שנים לאחר שהפסיק לעשות שימוש בשם זה, וכן, מקום שהחתימה ע"ג שטר החוב נעשתה בשמו המלא ולא בדרך שבה נוהג הוא לחתום את שמו; עוד העלה התובע טענות באשר לאופן מסירת כתבי בי דין ומשלוח מכתבים – אולם בהיות נתון זה מינורי למחלוקת שבין הצדדים, לא מצאתי לנכון לדון בשאלות אלה.

הנתבע מנגד טען, כי התובענה אינה פחות מהליך סרק המיועד לאפשר לתובע להתחמק מחובתו על פי הסכם ועל פי שטר חוב אשר נחתם על ידו, מקום שקיבל שעון לידיו במסגרת עסקת מכר (ולנתבע אין ידיעה אודות "מתנה" כנטען), לא שילם את התמורה, וכעת מנסה לחמוק מחובתו. הנתבע השליך את מלוא יהבו על שטר החוב וחתימת הנתבע.

לאחר בחינת מלוא טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את התובענה, ואבהיר טעמי: