אייזן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

בתאריך 27.6.17 נפגע רכב התובע בתאונת דרכים. בשל כך הוגשה התביעה שבנדון, בה טען התובע כי על הנתבעים לשלם לו סך 9,840 ₪ - 6,990 ₪ בגין הנזקים לרכב, 600 ₪ בקשר לעלות השמאות, 1,350 ₪ עלות רכב חלופי ו-900 ₪ בגין הפסד שעות עבודה.

הנתבעים טענו כי לתובע אשם תורם בתאונה וכי נותק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזקים שנמצאו בחוות דעת השמאי שהתבססה על בדיקה שנערכה כשבועיים לאחר התאונה.

לדיון שהתקיים ביום 26.12.17 לא התייצב הנתבע 2. התובע הסכים כי יינתן פסק דין נגד הנתבעת 1, חברת הביטוח, "כדי לא לדחות את הדיון למועד נוסף שאליו יתייצב הנתבע 2" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 17).

נציג חברת הביטוח טען כי התובע תיקן את רכבו לאחר התאונה, כי התיקון עלה כ-800 ₪, וכי בכך מסתכמים נזקי התובע. התובע השיב כי התיקון היה חלקי, משום שלא יכול היה להרשות לעצמו את מלוא התיקון, כי שילם עבור התיקון 1,500 ₪ ואישר כי התביעה להפסד שעות עבודה מתייחסת לימי העבודה של רעייתו. הצדדים הסכימו לפסיקה על דרך הוראות ס' 79א' לחוק בתי המשפט – ובפסק דין נגד הנתבעת 1 נקבע כי תשלם סך 4,800 ₪.

עוד נקבע בפסק הדין כי התובע יודיע אם בכוונתו להמשיך בהליכים נגד הנתבע 2.

לאחר שהתובע ביקש להמשיך בהליכים נגד הנתבע 2, ולאחר שהנתבעת 1 הודיעה כי ההסכמה בדיון לא היתה כי יינתן פסק דין רק נגדה תוך שמבוטחה יישאר "חשוף", נקבע כי יתקיים דיון נוסף.

לדיון זה התייצבו התובע ושני הנתבעים.

התובע חזר בדיון על הטענה כי אין להפחית מהפיצוי המגיע לו בגין התאונה כל אשם תורם והזכיר כי הנתבע 2 הודה באחריותו לתאונה (והפנה אף לתמלול שיחה התומכת בכך).