ת"ק 29353-01-17 בוכמן נ' אינגל

רקע

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שלפי הנטען נגרמו בתאונה מיום 25.11.16, בה היה מעורב רכבה של הנתבעת (להלן- הרכב).

טענות הצדדים

טענות התובע:

התובע טען כי ביום 25.11.16 שעה 09:00, פרץ הרכב מרח' סירקין אל רח' דרך דוד בן גוריון בגבעתיים, תוך כדי התעלמות מתמרור "האט ותן זכות קדימה", הניצב בצומת ברחוב סירקין. התובע רכב על קטנועו ברח' דרך דוד בן גוריון, מצפון לדרום ונאלץ לבלום בלימת חרום שכתוצאה ממנה איבד שיווי משקל, הקטנוע נפל על הכביש וניזוק (נספח ג' לכתב התביעה). צורף תרחיש מקום האירוע (נספח ו' לכתב התביעה) וכן צילומים של המקום (נספחים א' ו- ב' לכתב התביעה).

התובע נחבל בקרסולו ברגל ימין ובירך השמאלי (נספח ז' לכתב התביעה).

נזקי הקטנוע הועמדו על סך של 2,850 ₪ (נספח ד' לכתב התביעה). בנוסף, נטען כי כתוצאה מהתאונה נשבר הצג במכשירו הנייד של התובע שערכו 450 ₪. בעקבות האירוע, תנועתו של התובע הוגבלה במשך חמישה ימים והתובע הפסיד שלושה ימי עבודה בשל קושי בעמידה על רגליו. מכתב ששלח התובע לנתבעת (נספח ה' לכתב התביעה) - לא נענה.

התובע הגיש תביעה על סך של 7000 ₪, בגין כל נזקיו עקב האירוע.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טענה כי במועד הנטען, יצאה מחניית ביתה ישירות לרחוב סירקין בגבעתיים. הנתבעת עמדה בצומת בטרם תפנה שמאלה לרח' דרך דוד בן גוריון, והייתה מודעת לקיומו של תמרור "תן זכות קדימה". משעצרה הנתבעת ווידאה כי הצומת פנוי משני צדדיו, התקדמה לתוך הצומת בנסיעה איטית. בהיותה באמצע הצומת הגיח לעברה מצד שמאל קטנוע אשר נסע במהירות גבוהה. הנתבעת המשיכה בנסיעה והקטנוע חלף את רכבה. לאחר כ – 200 מטר מהצומת, ראתה הנתבעת דרך המראה הקדמית של רכבה את התובע מביט לאחור לעברה, מאט את הנסיעה, מאבד שליטה ומועד על צדו של הקטנוע.

הנתבעת עצרה את רכבה על מנת לוודא אם התובע זקוק לעזרה. מס' רגעים לאחר שמעד, הרים התובע את הקטנוע, נסע לעברה של הנתבעת, ביקש את פרטיה וניהל עמה מו"מ ערני וקולני. הנתבעת בתום לב החליפה עמו פרטים, וללא שום חשש, נוכח העובדה שלא היה מגע פיזי בין כלי הרכב. בתום השיחה הודיע התובע לנתבעת שהוא בדרכו לחברת הביטוח שלו בכדי למסור את פרטי המקרה.

בחלוף שבוע, קיבלה הנתבעת שיחת טלפון מאישה שהציגה את עצמה כעו"ד של התובע, ואשר טענה בפני הנתבעת, כי כדאי להם לסגור את העניין ביניהם, מבלי לערב את חברות הביטוח. ואולם הנתבעת סירבה להצעה ואף סירבה להמשיך את השיחה.

במשך כשמונה חודשים מיום האירוע לא שמעה דבר מן התובע.

ביום 19.7.17 הגיע התובע אל מקום עבודתה של הנתבעת, מסר לה זימון לבית משפט תוך כדי שהיא מצולמת על ידו, זאת בנוכחות מטופליה של הנתבעת ובנוכחות הקולגות שלה לעבודה.