ת"ק 29261-07-14 ח'טיב נ' טאהא ואח'

1.לפני תביעה כספית ע"ס 5,346 ₪, לתשלום בגין נזקים שנגרמו לתובע, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעות ברכבו.

לטענת התובע ,הוא הגיע מכפר כנא והתכוון להיכנס שמאלה לשכונת "בנה ביתך" בצד שמאל לכיוון נסיעתו.

הוא עצר ואז הנתבעת יצאה משכונת "בנה ביתך" לכיוון שמאל ולא נתנה לו זכות קדימה כאשר לפניה היה מוצב תמרור "מתן זכות קדימה" ורכב הנתבעות פגע ברכבו והסב לו נזקים תאונתיים ע"ס 3,260 ₪, (ללא מע"מ) וסך של 500 ₪, שכ"ט שמאי ובסך הכל נזקים תאונתיים סל של 3,760 ₪.

עוד מבקש התובע לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש סך של 1,000 ₪.

2.הנתבעות מכחישות את אחריותן לתאונה, והן טענו כי רכב הנתבעות היה תחילה בעצירה לפני התמרור וכשהכביש היה פנוי החלה הנתבעת לצאת לכיוון שמאל ואז התובע הגיע במהירות ופגע ברכבה.

3.התקיים דיון בפני ביום 4.3.15 בו העידו נהגי שני הצדדים, והתרשמתי מעדויותיהם באופן בלתי אמצעי.

כל צד חזר על גרסתו.

הוגשו תמונות מהשטח המתארות את הצומת ולאחר ששמעתי את גרסאות שני הצדדים מצאתי לנכון לקבוע את הממצאים כדלהלן:

התובע נסע בכביש ראשי והתכוון לפנות שמאלה לשכונת בנה ביתך.

הנתבעת מודה כי היא הגיעה משכונת בנה ביתך לכיוון הכביש הראשי, גם אם היא עצרה כדי לתת זכות קדימה, אסור היה לה לצאת כשהכביש אינו פנוי לחלוטין.

היא לקחה סיכון ויצאה ,לאחר שהתובע הבין כי היא בעצירה ,והיא הפתיעה אותו ביציאתה לכיוון שמאלה וכך קרתה ההתנגשות.

לנתבע מצאתי לנכון לייחס אשם תורם להתנהגות בצומת, גם הוא היה צריך להאט, לבלום לאט לאט כדי להיווכח שהנתבעת אכן בעצירה מלאה ובשל התנהגות זו אני מייחס לו "אשם תורם", בשיעור של 20%.

התובע לא הציג חשבוניות תיקון ולכן גרעתי את המע"מ מסכום הנזקים התאונתיים ולא מצאתי לנכון לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש שלא הוכחה ומדובר בתאונה ,ככל התאונות עם נזקי פח.

4.התוצאה היא ,כי אני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע באמצעות הנתבעת 2 מהכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ שיעור של 80% מהסך שקבעתי לעיל של 3,760 ₪, דהיינו סך של 3,008 ₪, והוצאות משפט סך של 150 ₪, ובסך הכל 3,158 ₪.

הסך של 3,158 ₪, ישולם ע"י הנתבעת 2 לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלתה העתק פסק דין זה, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.