דרורי ואח' נ' א.ג.ש ייעוץ פיננסי בע"מ

עיינתי בבקשת הנתבעת לביטול פסק הדין שניתן בתיק זה במעמד צד אחד, ובתגובת התובעים.

עפ"י תקנה 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, יש להגיש בקשה לביטול פסק דין תוך 7 ימים מיום קבלתו.

בבקשה שהגישה הנתבעת לביטול פסק הדין, מתייחסת הנתבעת למחדלה באי הגשת כתב הגנה אולם היא מתעלמת מסוגיית מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הדין - אשר יש להגישה כאמור תוך 7 ימים ממועד קבלתו.

בתגובה לבקשה, מתנגדים התובעים לביטול פסק הדין תוך שהתובעים מעוררים, בין היתר, את ענין מועד הגשת הבקשה ומבהירים כי עפ"י אישור המסירה המתועד, קיבלה הנתבעת את פסק הדין עוד ביום 8.3.17. אישור המסירה חתום ע"י הנתבעת הוגש לתיק. הנתבעת לא הגישה את הבקשה לביטול פסק דין תוך 7 ימים אלא רק ביום 30.4.17, קרי כמעט חודשיים מיום שקבלה את פסק הדין. עפ"י תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כאשר מועד נקבע בחיקוק יש צורך בטעם מיוחד להארכת מועד – ובענייננו בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין - וטעם כזה לא ניתן. הלכה היא, כי נימוקי הגנה טובים מהווים אמנם טעם לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה אולם הם, כשלעצמם, אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד הגשת בקשה לביטול פסק דין.

בהחלטה מיום 16.6.17 אפשרתי לנתבעת להגיש תשובה תוך 7 ימים. החלטה זו התקבלה אצל הנתבעת ביום 28.6.17 וזאת עפ"י אישור המסירה המתועד בתיק. על אף שהיה מצופה כי הנתבעת - בתשובה שאפשרתי לה להגיש - תנצל את ההזדמנות להסביר את האיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, כלל לא טרחה הנתבעת להגיש תשובה ולתת התייחסות לאיחור בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

עסקינן בנתבעת – חברת ייעוץ משכנתאות - שהינה "שחקנית חוזרת" בבית משפט זה והיא בקיאה היטב בסדרי הדין, ועל כן אין להתייחס בסלחנות להתנהלותה של הנתבעת ולמחדלה בהגשת הבקשה לביטול פסק דין באיחור מבלי שניתן לכך טעם מיוחד, או טעם כלשהו. ראה: ט' חבקין ו-י' נמרודי התביעה הקטנה, עמ' 315.

על כן, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ז, 06 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.