כהן נ' הדס הכשרות מקצועיות בע"מ

תביעת התובע לחיוב הנתבעת בסך 2,000 ₪ בגין שתי הודעות פרסומת ששיגרה הנתבעת לתובע באמצעות הודעה אלקטרונית (מסרון) ושכללו מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד את התובע לרכישת מוצר או שירות, או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת, כך על-פי הטענה.

לטענת התובע, דברי הפרסומת שוגרו אליו למרות שלא נתן את הסכמתו המפורשת מראש לקבלת דברי הפרסומת ואף הוסיף ושלח בקשת הסרה לקבלת דברי פרסומת מהנתבעת על-ידי משלוח הודעת סירוב, ובכך הפרה הנתבעת את סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק הספאם" או "החוק").

הנתבעת אינה חולקת על כך כי שלחה לתובע הודעת פרסומת כהגדרתה בחוק הספאם, אלא שלטענתה מתקיימת בעניינה ההגנה הקבועה בסעיף 30א(ג) לחוק הספאם. לטענת הנתבע, התובע הוא תלמיד שלה לשעבר ב"מכללת השף" וככזה הוא מופיע במאגר התלמידים, והנתבעת נוהגת ליידע תלמידים שלה לשעבר על קורסים חדשים. מכל מקום, לאחר שהתובע ביקש להיות מוסר מרשימת התפוצה הוא הוסר.

התובע ביקש כי בית המשפט יורה על מחיקת כתב ההגנה באשר הוגש בחלוף המועד הקבוע בתקנות. לגופו של עניין, טוען התובע כי הנתבעת לא הוכיחה כי נתקיימו הסייגים שבסעיף 30א(ג) לחוק, היינו, שהנתבעת לא הוכיחה כי הודיעה לתובע שפרטיו ישמשו לצורך קבלת דבר פרסומת, ומכל מקום, הנתבעת מודה כי התובע ביקש להסיר את עצמו מרשימות התפוצה של הנתבעת.

כבר כאן ייאמר כי משהוגש כתב ההגנה זמן מספיק לפני הדיון (כחודשיים לפני הדיון), לא מצאתי להורות על מחיקתו, אף כי על פניו הוגש בחלוף המועד שהיה קבוע בתקנות במועד הרלוונטי.

כתב התביעה מתייחס לשני מסרונים. התובע מודה כי בקשת ההסרה נשלחה על-ידו לאחר קבלת המסרון הראשון, וארבעה ימים לאחר מכן נתקבל המסרון השני (פרו' עמ' 1 ש' 31-32). יצוין להשלמת התמונה כי לטענת התובע הוא כמעט בטוח ששלח הודעות הסרה אף לפני משלוח המסרון הראשון שביסוד התביעה, אך לטענת התובע אין בידיו הוכחה לכך מאחר והטלפון שלו נהרס (פרו' עמ' 1 ש' 11-12).

התובע מודה שהוא נמצא במאגר הסטודנטים של הנתבעת אך טוען כי הדבר מיועד לשימוש פנימי ואין בכך כדי ליתן היתר בידי הנתבעת לשלוח לו מסרים פרסומיים. להשלמת התמונה יצוין כי הנתבעת ציינה בדיון כי כיום בתקנון הנתבעת הסטודנטים מתבקשים לסמן אם הם מסרבים לקבל דבר פרסומי, אך בעבר הדבר לא הופיע בתקנון.

ניתן לדון בשאלה האם עדכון סטודנטים שלמדו במוסד לימודי אודות קורסים חדשים מהווה "מסר המופץ באופן מסחרי" כהגדרתו בסעיף 30א(א)(1) לחוק. לא ברור מהו אותו שימוש "פנימי", אשר לשיטת התובע הינו לגיטימי והיכן לשיטתו עובר קו הגבול בין שימוש פנימי של מוסד הלימודים לבין עדכון אודות קורסים חדשים העולה כדי מסר פרסומי אסור. יש מקום לומר כי יידוע סטודנטים שלמדו במוסד לימודי אודות קורסים חדשים אינו נעשה במסגרת "מסחרית", ולפיכך אינו נחשב למסר המופץ "באופן מסחרי", אף אם אותם קורסים מוצעים כנגד תשלום. מכל מקום, הנתבעת לא טענה כי המסרים ששלחה אינם בבחינת "מסר מסחרי" ולפיכך לא מצאתי להעמיק בסוגיה זו.

מכל מקום, ניתן, לכל הפחות, לומר כי הסכמת התובע להיכלל במאגר הסטודנטים אצל הנתבעת לצורך שימוש "פנימי" טומנת עמה הסכמה לקבלת עדכונים אודות קורסים חדשים, באופן המכניס את הנתבעת לשערי ההגנה הקבועה בסעיף 30א(ג) לחוק, וכך במיוחד כאשר ניתנה לתובע האפשרות לבקש להסירו מרשימת התפוצה (השווה לעניין זה פסק דינו של בית המשפט בת"ק 8130-06-16(חי') בן-עמי נ' האוניברסיטה הפתוחה -הלישכה המשפטית, (ניתן ביום 2.11.16, פורסם בנבו; בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דין זה נדחתה ברתק (חי') 42578-11-16 יונתן בן-עמי נ' האוניברסיטה הפתוחה -הלישכה המשפטית, (ניתן ביום 8.1.17, פורסם בנבו) (להלן: "בן עמי")).