לוי ואח' נ' דורון ואח'

לפניי תביעת התובעים, בעלי מספרה בקומת הקרקע ברח' הלל בחיפה, בגין נזקי מים, הנובעים, לטענתם מדירת הנתבעים, שמעל המספרה.

ביום 24/4/17 התנהל לפניי דיון במעמד הצדדים, ובהסכמתם נקבע כי התובעים יגישו חוות דעת לאחר שהמומחה יבקר בדירת הנתבעים. עוד נקבע כי לנתבע תינתן זכות תגובה.

ביום 27/7/17 הוגשה חוות הדעת, הצדדים הופנו להשגת הסכמה, וניתנה לנתבעים הזכות להגיש חוות דעת נגדית.

הנתבעים לא הגישו דבר, והתובעים עותרים למתן פסק דין.

מתן ההחלטה עוכב עקב העדר אישור מסירה לנתבעים, נשלחה החלטה נוספת ביום 4/10/17 בפקס ובדואר, וכעת נסרקו אישורי המסירה, של ההחלטה, אשר הודבקו במען הנתבעים. יצויין כי הנתבעים אינם מציינים את מענם, אך הודו בקבלת כתב התביעה וקיבלו החלטות קודמות.

החלטתי לא לעכב את ההחלטה עוד, וגם על הנתבעים היה להתעניין בתיק מאז הדיון הקודם, אם לא קיבלו דבר בדואר.

המומחה, מר חיים שריקי, ביקר במספרה ובדירת הנתבעים, שמעליה, וקבע כי מקור הנזק במספרה הינו בדירת הנתבעים, במקלחת והשירותים, שנבנו לאחר חלוקת הדירה. המומחה נתן המלצה לתיקונים בדירת הנתבעים, המליץ על המתנה של חודש ימים לאחר התיקון, ולאחר מכן לבצע את התיקונים במספרה של התובעים, שהעריך את עלותם (לא כולל פיקוח) בסך 22,630 ₪. התובעים שילמו עבור חוות הדעת 2,600 ₪.

לאור כל הראיות, שהוצגו בתיק, אני מקבלת את טענות התובעים, ומחייבת את הנתבעים לפצותם בעלות ביצוע התיקונים במספרת התובעים בעלות 19,342 ₪ ובשכר טרחת המומחה בסך 2,200 ₪. לא פסקתי לתובעים מס ערך מוסף, שכן התובעת, עוסקת, וזכאית לקזז את מס התשומות.

עוד אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעים בגין אי הנוחות והנזק הלא ממוני כתוצאה מנראות המספרה, ובגין פגיעה בפרנסה בסכום מוערך של 5,000 ₪ לכל התקופה. אין עילה להתבסס על דו"חות לשנים 2015-2016 דווקא כאשר נטען כי הנזק ארע משנת 2008, ויכולות להיות לירידה סיבות נוספות.