ת"ק 28480-04-16 עזריה נ' גולדנבאום ואח'

1.התובע הינו הבעלים של דירת 5 חדרים שנמצאת בנהריה, רח' וולפסון 48 (להלן: "הדירה").

בתאריך 1/3/13 או בסמוך לכך השכיר התובע אז הדירה לנתבעים לתקופה של 12 חודש, מ 1/3/13 עד 1/3/14 (להלן: "שנת השכירות הראשונה") ובקשר לכך נחתם ביניהם חוזה שכירות.

לקראת סיום שנת השכירות הראשונה הסכימו הצדדים להאריך את השכירות לשנה נוספת, מ 1/3/14 עד 1/3/15 (להלן: "שנת השכירות השנייה") בקשר לכך נחתם ביניהם ביום 2/2/14 חוזר שכירות חדש (להלן: "חוזה השכירות השני").

בפועל המשיכו הנתבעים להתגורר בדירה עד סוף אוקטובר 2015 ופינו אותה ב 1/11/15.

2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, "... לפי החוזה היו אמורים (הנתבעים – מ.א.) להישאר בדירה עד תאריך 30/6/16 אבל הם עזבו את הדירה בהתרעה קצרה 4 חודשים לפני תום החוזה", והשאירו חובות (לועד הבית, לעירייה, ולשכר דירה) ונזקים, והכל בסכום כולל של 17,866 ₪, כמפורט במסמך שצורף לכתב התביעה.

לכן הגיש התובע את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו את הסכום הנ"ל.

3.לטענת הנתבעים, כעולה מכתבי ההגנה (משום מה הוגשו שני כתבי הגנה זהים, אחד על ידי נתבע 1 ואחד על ידי נתבעת 2), בהתאם לחוזה השכירות השני, הדירה הושכרה להם לתקופה של שנה + אופציה לשנה נוספת (להלן: "תקופת האופציה"), באותם תנאים, אולם להפתעתם ובניגוד למוסכם, פנה אליהם התובע בסוף חודש מאי 2015 והודיע לו/ה כי החל מחודש יוני 2015 יועלה שכר הדירה. משאמר/ה לו/ה הנתבע/ת כי אינו יכול לשנות את גובה שכר הדירה לפני תום תקופת האופציה, אמר לו/ה התובע, בתגובה, "אם כך אני רוצה שתעזבו את הדירה". לאחר שניסיונותיהם של הנתבעים לדבר על לבו של התובע כי יאפשר להם להמשיך להתגורר בדירה עד תום תקופת האופציה לא הואילו והתובע עמד על כך שהם יפנו את הדירה, הם נאלצו לחפש דירה מתאימה אחרת. בחודש אוקטובר 2015 הם שכרו דירה אחרת והודיעו לתובע שהם יפנו את הדירה ב 1/11/15, וכך אמנם היה; הם פינו את הדירה ב 1/11/15 תוך שהם מקפידים על "... להותיר את הדירה באופן תקין ונקיה מכל חפץ ו/או לכלוך".

הנתבעים הכחישו, בכתב ההגנה, את כל הטענות לקיומם של חובות ו/או לנזקים שהותירו בדירה, למעט חוב לוועד הבית לתקופה 2/14 עד 10/14 (סה"כ 9 חודשים), בו הם הודו.