ת"ק 27732-03-14 גרע נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ

בפני תביעה כספית בסכום של 15,657 ₪ בגין תגמולי ביטוח על פי פוליסה לביטוח דירה, שלטענת התובעת, הינה זכאית לקבל מן הנתבעת, בגין נזקי מים שאירעו בביתה.

התובעת טענה, כי הנתבעת הפחיתה סכום הפיצוי שלא כדין וכן העלתה את שווי הבית לצורך הפחתת סכום הפיצוי. התובעת עתרה לקבל את יתרת הפיצוי, לפי ערך כינון בהתאם לנתוני שמאי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, התובעת ביצעה את הביטוח בחסר, עת קבעה את שווי ביתה בסכום הנמוך באופן ניכר משוויו האמיתי ולפיכך בהתאם להוראות חוק חוזה ביטוח, זכאית הייתה הנתבעת לקזז, בהתאם, חלק יחסי מהפיצוי. כן, נטען כי התובעת זכאית לפיצוי לפי ערך שיפוי בלבד, שכן לא הוכח כי בוצע שיקום בביתה. עוד טוענת הנתבעת, כי לא יתכן מצב שבו מבוטח מבקש לשלם דמי ביטוח בהתאם לסכומי ביטוח נמוכים ובקרות מקרה ביטוח, מבקש לקבל תגמולי ביטוח עבור נכס שערכו גבוה מסכומי הביטוח.

בדיון שהתקיים בפני העידו התובעת ובנה וכן שמאי מטעמה, ושמאי מטעם הנתבעת.

דיון והכרעה:

בעדותו בפני, ביקש בנה של התובעת, מר חזי גרע, לצייר תמונת מצב לפיה סוכן הביטוח של אמו ו/או הנתבעת, ניצלו את חוסר הבנתה של אמו ובכך פעלו בחוסר תם לב, ובלשונו "מה שביקשו זה מה שהיא שילמה והיא הרבה לא מבינה בביטוח והיא מבוגרת ועשתה את מה שביקשו ממנה לשלם".

דא עקא, שבעדותה של התובעת, מסרה זו כי מי שעסק בנושא הביטוח הוא בכלל בנה, "הבן שלי ניהל הכל". עוד התחוור בהמשך, כי מר גרע מתגורר עם אימו בשנים האחרונות. כמו כן, לשאלת בית המשפט השיב כי הינו משפטן, וזאת לאחר שעובדה זו עלתה מעדותו של השמאי מטעם הנתבעת.

נוכח האמור, ראשית, עולים ספקות משמעותיים באשר למהימנות עדויות התובעת ובנה. שנית, אני דוחה טענת התובעת כאילו נהגה כלפיה הנתבעת בחוסר תם לב תוך ניצול פערי הכוחות בין הצדדים. נראה, כי ניתן להסיק שבנה של התובעת אכן עסק בחידוש הפוליסה, מדי שנה ובפרט בשנה הרלוונטית לתביעה, וכי זו חודשה ע"י הסוכן, לאחר שבנה - שהינו בעל רקע בתחום המשפטים, שהיה מודע היטב לזכויותיה של אמו ולחובותיהם של הסוכן והנתבעת, אישר לה כי אין מניעה לחדשה. נדמה, כי לא בכדי בחר בנה של התובעת שלא לחשוף את הרקע המקצועי שלו כמשפטן בפני ביהמ"ש, והתרשמותי היא כי הלה ידע היטב במשך שנות הביטוח לעמוד על שינויים כאלה ואחרים שרצה לבצע בפוליסה עבור אמו.

נקודה חשובה נוספת, אשר רואה אני הכרח לציין, קודם שאדרש לגופן של טענות, קשורה להחלטתה התמוהה של התובעת שלא לצרף את סוכן הביטוח להליך. מצופה היה, כי נוכח חלקו המשמעותי של הסוכן בהתקשרות שבין התובעת לנתבעת, התובעת תצרפו להליך, כנתבע (וזאת מבלי לקבוע מסמרות באשר לקיומה של עילת תביעה כנגד הסוכן), ולמצער כעד מטעמה.

התובעת טענה, כי סוכן הביטוח הינו שכן ומכר וכי באמצעותו חידשה את פוליסת הביטוח, מדי שנה, משך כ -5 שנים. עוד טענה, כי הלה שטיפל בעניינה לא העלה בפניה את נושא הגדלת ערך הבית ולא שלח סוקר לדירתה בכל השנים בהן היתה מבוטחת אצל הנתבעת. לטענת התובעת, סמכה על סוכן הביטוח לחלוטין, עד כדי שלא קראה את הפוליסה. עוד מסרה, כי לסוכן, שגר בשכנות, יש בית דומה בגודלו ובתכונותיו.

בראשית הדיון, הובהר לתובעת ולבנה כי העדרו של סוכן הביטוח כעד מטעמה, בהיותו עד חיוני, עשויה להיזקף לחובתה. חרף זאת, בחרה להמשיך בדיון בהיעדרו.