ת"ק 27729-11-13 ב' ס' נ' פלאפון תקשורת בע"מ

לפני תביעה קטנה לתשלום סך של 5,000 ₪.

עיקרי העובדות והטענות

טענות התובע

התובע הינו לקוח לשעבר של הנתבעת. ביום 30.6.13, נסע התובע עם משפחתו לחו"ל. בימים 19.5.13 ו-28.6.13 התקשרה אל הנתבעת, בתו של התובע, גב' ה' ב' ס', שהייתה בת 14 במועד קרות האירועים נשוא התביעה (להלן: "הקטינה"). לטענת התובע, הקטינה פנתה אל הנתבעת, בשמו, כדי לרכוש חבילת התקשרות לחו"ל, עבור שני מכשירי טלפון נייד שברשותו, בתעריף שלא יעלה על 300 ₪, בהתאם לפרסומת של הנתבעת. ביום 28.6.13 יצרה נציגת הנתבעת קשר עם התובע, על מנת לקבל ממנו אישור לחיוב כרטיס האשראי שלו, בגין חבילת שימוש לחו"ל. אין מחלוקת בין הצדדים, כי המידע אודות חבילת השימוש בחו"ל, נמסר לקטינה בלבד וכי נציגת הנתבעת לא הסבירה לתובע מאום על מהות העסקה עצמה. לדברי התובע, בעדותו בבית המשפט: "הם העלו אותי לשיחה רק כדי לקבל אישור לתשלום ולא הסבירו לי שום דבר על העסקה עצמה". לאחר שהתובע שב ארצה, הוא קיבל מהנתבעת חשבון בסכום של 4,783 ₪, בגין חבילת השימוש בחו"ל, במקום בסך של 300 ש"ח. התובע שילם את הסך של 4,783 ₪. בתביעה שהגיש, טוען התובע, כי מדובר בחיוב שלא כדין. התובע עותר בתביעתו, להשבת סך של 4,400 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 600 ₪. לטענת התובע, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב. היא ניצלה את העובדה שמתן ההסברים אודות החבילות השונות הקיימות לנתבעת לשימוש בחו"ל, ניתנו לקטינה, וכי לא נמסר לתובע כל מידע על החבילה עצמה.

טענות הנתבעת

הנתבעת סבורה כי דין התביעה להידחות. הנתבעת טוענת, כי התובע חויב כדין בגין דקות שיחה נכנסות ויוצאות שצרך בחו"ל. לדבריה, כל התחייבויותיה כלפי התובע קוימו, ובהיעדר הפרה מצידה, אין התובע זכאי לפיצוי. לגופם של דברים, טוענת הנתבעת, כי פרטי חבילת השימוש בחו"ל ותנאיה הוסברו לקטינה. בעקבות השיחה של הקטינה עם נציגת הנתבעת, צורף התובע לחבילת גלישה בלבד, ללא שיחות, בנפח של 75 MB למשך 30 ימים, בעלות של 149 ₪ למנוי.

לטענת הנתבעת, הוסבר לקטינה, מפורשות, כי יש לעשות שתי חבילות נפרדות לחו"ל, האחת לגלישה והשנייה לדקות שיחה נכנסות ויוצאות. הקטינה השיבה כי היא מעוניינת בחבילת גלישה בלבד. לטענת הנתבעת, התובע היה מודע היטב לכך שבחר להצטרף לחבילת גלישה בלבד. ככל שהתובע ו/או מי מטעמו ביצע צרכיה אינטנסיבית וצרך דקות שיחה יוצאות ונכנסות במכשירים הניידים שברשותו, בעת שהותו בחו"ל, אין לו אלא להלין על עצמו וקיים לו אשם תורם העולה כדי 100% בגרימת הנזק. הנתבעת מדגישה, כי לרשות לקוחותיה השוהים בחו"ל עומד מוקד שירות לקוחות, הזמין 24 שעות ביממה, באמצעותו קיימת ללקוח האפשרות לברר בכל רגע נתון מהן העלויות של שיחות נכנסות/יוצאות, וככל שהתובע נמנע מלעשות כן, הרי שחויב כדין בגין עלויות השיחות שביצע בפועל.

מארג הראיות

בדיון מיום 22.4.14 העלו הצדדים את עיקרי טענותיהם בעל-פה. נציג הנתבעת השמיע לבית המשפט את הקלטת השיחה הטלפונית שנערכה בין הקטינה לבין נציגת הנתבעת. נציג הנתבעת חידד והדגיש בדיון, כך:

"פרטי העסקה ותנאיה הוסברו לקטינה. האבא שמע על העסקה מפי הבת. לתובע לא הובהר בטלפון על עסקה בסך של 300 ₪. ככל שאין עסקה הלקוח משלם 12.90 ₪ לדקת שיחה נכנסת או יוצאת מחו"ל. אנחנו ביקשנו כרטיס אשראי ולשם כך הייתה הקטינה צריכה לדבר עם אביה. ... האב עלה לקו הטלפון כדי לאשר את פרטי האשראי".

הקטינה העידה בדיון כך: "לא אמרתי לאבא שלי את פרטי השיחה. לא זוכרת".

דיון והכרעה

דין התביעה להתקבל בחלקה, ואנמק. אני סבורה, כי הנתבעת לא יצאה ידי חובתה, עת הסבירה את פרטי העסקה ותנאיה לקטינה בלבד. לטעמי, היה על הנתבעת לוודא עם התובע, הוא הצרכן של שירותיה, כי הוא מבין, הבן היטב, מהם תנאי העסקה ומהם תעריפיה. משיצרה הנתבעת קשר טלפוני עם התובע, במועד השיחה עם הקטינה, על מנת לאשר את פרטי כרטיס האשראי שלו, היה על הנתבעת, באותה הזדמנות, להבהיר ולהסביר לתובע, במישרין, מהן העלויות הכספיות של חבילת ההתקשרות לחו"ל ומה היא כוללת. בהעדר הסבר מינימאלי ישירות לתובע, התרשלה הנתבעת ולא פעלה כפי המצופה מעוסק סביר. לא מצאתי ממש בטענה, כי הנתבעת לא הייתה מודעת, בזמן אמת, לכך שהעסקה מבוצעת מול קטינה. די בהאזנה לשיחה הטלפונית שנערכה בין נציגת הנתבעת לגב' ה' ב' ס', כדי להבין מקולה של הגב' ב' ס', ומאופן דיבורה, כי מדובר בקטינה. נציגת הנתבעת אשר עיקר עיסוקה הוא מתן שירות טלפוני ללקוחות, הייתה אמורה לוודא מי מתקשר אליה, מה גילו, וכדומה, על מנת להתאים כמתחייב את טיב ההסבר ומידת הפירוט הנדרשת. העובדה שנציגת הנתבעת העלתה את התובע על קו הטלפון השני, בכדי לקבל אישור לביצוע עסקת אשראי, מעידה, אף היא, כי נציגת הנתבעת ידעה, כי מן העבר השני של קו הטלפון, נמצאת קטינה. במצב בו הנתבעת ידעה, או לפחות היה עליה לדעת, כי מדובר בעסקה מול קטינה, היה עליה לוודא כי התובע, הוא בעל המנוי, גמר בדעתו להתקשר בעסקה.