ידידי נ' אילון ואח'

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת.

1. במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה החזיקה התובעת ברכב מ.ר. 76-371-58 (להלן: "רכב התובעת").

    

2. הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") החזיק במועדים הרלוונטיים ברכב מ.ר. 69-530-65 (להלן: "רכב הנתבע"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבע במועדים הרלוונטיים.

    

3. לטענת התובעת בכתב התביעה, ביום 27/8/16 חנה רכבה בחניה הסמוכה לביתה. שכנתה של התובעת התקשרה אליה והודיעה לה כי בעת שעמדה בחלון ביתה הצופה לחניה, ראתה שרכב הנתבע, שבו נהג בנו של הנתבע, פגע ברכב התובעת כאשר ניסה להיכנס לחניה ולאחר מכן נסע לאחור, התרחק מהמקום וחנה במרחק, מבלי להשאיר פרטים ונכנס לבניין שבו מתגוררת התובעת.

    

4. התובעת המתינה ליד רכב הנתבע עד להגעת בנו של הנתבע אשר ביקש כי התובעת תעמוד בקשר עם אביו. במסגרת דין ודברים שהתקיים בין הצדדים, הסכים הנתבע לשלם פיצוי בגין חלק מהנזק שנגרם בלבד.

    

5. הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי בנו של הנתבע אשר נהג ברכב הנתבע במועדים הרלוונטיים, הגיע לבניין שבו מתגוררת התובעת כדי לבקר חבר והחנה את רכבו בחניה הסמוכה. בתום הביקור פגש בתובעת ובבן זוגה אשר טענו כי הוא פגע ברכב התובעת בטמבון האחורי ודרשו ממנו פרטים. בנו של הנתבע טען בפניהם כי לא פגע ברכבם וכי לא היה כל מגע בין רכב הנתבע לרכב התובעת.