ת"ק 27571-09-15 ביסקר ואח' נ' מנו ואח'

התובע מס' 1 (להלן- "התובע") נסע ברכבו של אביו, התובע מס' 2. לטענתו בשלב מסוים יצאה הנתבעת 1 מחניה ופגעה ברכבו. הנתבעת טוענת שלא היה כל מגע בין הרכבים. לאור מנגנון התאונה, אין מחלוקת כי באם ייקבע שאכן היה מגע בין הרכבים, אשמה הנתבעת בנזקיו של התובע. אבחן אפוא אם הוכח שהיה מגע בין הרכבים, ובמילים אחרות, האם הנזק שמציג התובע ברכבו, אכן נגרם בתאונה בה עסקינן.

אקדים ואומר כי לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים, ועיינתי בתמונות שהוצגו, סברתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו. להלן אנמק את מסקנתי.

הנתבעת טוענת שכבר בזמן אמת, בשטח, טענה בפני התובע כי לא היה כל מגע בין הרכבים. ואכן מהעדויות שהובאו עולה שהנושא עורר ויכוח בשטח, במהלכו הגיע למקום אביה של התובעת (אשר בין לבין הלך לעולמו) ומדד את גובה הפגיעה ברכב התובע, על מנת להוכיח בפניו שלא ייתכן שנגרמה בשל רכב הנתבעת.

מדובר בפרט מהותי לאור יריעת המחלוקת, והתובע לא טען דבר בעניין. הוא אף לא טען כי ראה לאחר התאונה פגיעה ברכבה של הנתבעת באופן המתיישב עם טענתו. כאשר הנושא עלה בשטח, והיווה נושא לוויכוח ותוכחה, יש בכך לפגוע בגרסתו ובאפשרות שהיא הנכונה מבין גרסאות הצדדים. במיוחד הדברים נכונים כאשר לא נטען כלל שהתובע עימת את הנתבעת בשטח בדבר נכונות גרסתו, היינו שהראה לה שמיקום הפגיעה ברכבה מתיישב עם טענתו.

אציין בעניין זה כי התובע הכחיש בעדותו שהנתבעת טענה בפניו בשטח שלא פגעה בו, וטען בעניין זה שאינו יודע מדוע סירבה למסור לו את פרטיו. ואולם, דווקא בתו העידה כי הנתבעת סירבה למסור פרטים בשל כך שטענה שלא פגעה ברכבו כלל. סתירה זו לא רק מביאה למצב בו יש להעדיף את גרסת הנתבעת בדבר הדברים שאמרה בשטח (אשר אף הגיוניים ומתיישבים עם המדידות שעשה אביה המנוח – עובדה בה מודה התובע) אלא אף מחייבים להסיק מסקנות לחובת התובע בשל הסתרת פרט מהותי.

הנתבעת טוענת עוד כי אין ברכבה כל נזק, בוודאי שלא במקום בו אמור היה להיות נזק, באם אכן היה מפגש בין הרכבים. הנתבעת גם הציגה תמונות של רכבה מיום התאונה ואכן לא ניתן לראות נזק במקום הרלוונטי, אשר יכול היה להתיישב עם טענה למפגש בין הרכבים.