ת"ק 27432-11-21 מלצר נ' ראסט סטודיו בע"מ ואח'

1.בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר התגוננות ביום 5.9.2022, לפיו חויבה המבקשת (ביחד ולחוד עם החברה שניהלה והיתה בעלת מניותיה, ראסט סטודיו בע"מ (להלן – "החברה") אשר חויבה בפסק-הדין שניתן בדיון שהתקיים ביום 6.4.2022) לשלם לתובע סך של 27,012 ₪. כתב התביעה מגולל פרשייה של הזמנת פרגולה מהחברה, תשלום מקדמה, ואי-הספקה (ככל הידוע, החברה חדלה פעילות, הפרגולה לא תסופק, ואין מקור גבייה). כתב התביעה מופנה גם נגד המבקשת, אם כי קשה למצוא בו ייחוס פעולה ספציפית אליה, למעט עצם העובדה שהיתה בעלת החברה ומנהלתה, כאמור.

2.פסק-הדין ניתן על יסוד אישור מסירה, לפיו מסר עובד דואר ישראל את כתב התביעה למבקשת והחתים אותה לאות אישור.

3.הבקשה הוגשה ביום 25.11.2025 (תצהיר צורף לה כמה ימים מאוחר יותר), דהיינו: למעלה מ-3 שנים לאחר תאריך פסק-הדין. המועד להגשת בקשה שכזו הוא 30 יום מיום שנודע למבקשת על פסק-הדין. בבקשתה, הכחישה ידיעה על אודות התביעה או פסק-הדין, אלא "לאחרונה" (בהמשך, בתצהיר, יצקה תוכן בביטוי זה, והזכירה את סוף אוקטובר-תחילת נובמבר 2025), מעיון אקראי במערכת "נט המשפט". עוד טענה, כי אין נגדה עילת תביעה אישית. היא לא התייחסה קונקרטית לאישור המסירה שעל יסודו ניתן פסק-הדין (אלא, משום מה, לאישורי מסירה אחרים הסרוקים לתיק).

4.המשיב הגיב, וטען שלא זו בלבד שכתב התביעה אכן הומצא, כאמור לעיל, אלא שהוא עצמו יצר קשר עם המבקשת, הן בטלפון והן במסרונים בווצאפ, הודיע לה על אודות התביעה, ואף שלח לה את מסמכיה (צורפו צילומי מסך) – כל זאת עוד בשנת 2022. גם האזהרה בהוצאה לפועל נמסרה לה, עוד ב-2023, וזאת בהדבקה (צורפו תמונות של הדבקת המעטפה על שער המען בו מתגוררת המבקשת). לדבריו גם הוטלו עיקולים בהוצאה לפועל לאורך השנים.

5.המבקשת הגיבה על תגובתו, לא הכחישה כי קיבלה את המסרונים, אך טענה שהמסמכים שצורפו לא נפתחו; הפנתה תשומת לב שהאזהרה הודבקה רק על שער חיצוני, ולא על דלת בית; וטענה שהעיקולים ככל הנראה לא תפסו דבר, שכן לא הגיעו לידיעתה, למעט עיקול שהוטל אך לאחרונה, ותפס סכום כסף נכבד (כמעט כל החוב).

6.הבקשה מעוררת קשיים של ממש, וכפי שנראה, הם משמעותיים דיים, שמעיקר הדין היה בהם כדי להביא למחיקתה על הסף. עם זאת, הרבה לפנים משורת הדין, ומטעמים שיובהרו, בחרתי לקבלה, אולם זאת רק בכפוף לתשלום הוצאות בסכום נכבד, והפקדת סכום נוסף על מנת לוודא כי אין מדובר בניסיון דחיית הקץ.

7.מחד גיסא, מקובל כי גוף המחלוקת יקבל עדיפות על פני עניינים שבסדרי דין, ובעניין התביעה עצמה יש לכאורה למבקשת הגנה של ממש (העסקה בוצעה עם חברה בע"מ, ולא עם המבקשת, וכתב התביעה עצמו אינו מפרט את עילת התביעה האישית).

8.אלא, שמאידך גיסא, המחסומים הדיוניים הם גבוהים במיוחד: כל האינדיקציות הן שהבקשה מוגשת באיחור ניכר, ולא הוגשה כל בקשה להארכת מועד (במשמע: הודאה כי המועד חלף, מתן הסבר מספק, ובקשת ארכה – זאת בניגוד לנטען בפועל, כי המועד לא חלף, וכי ממילא לא נדרשת ארכה). אישורי המסירה מלמדים על מסירה כדין, לכל הפחות (בוודאי של האזהרה), והמסרונים – שאין חולק כי נשלחו והגיעו לתעודתם – גם מקימים חזקת ידיעה על אודות ההליך (למרות שלבדם לא היו מספיקים כדי להקים זכות לפסק-דין בהעדר התגוננות).