ת"ק 27387-02-15 שניר נ' קורן ואח'

לפני תביעה להחזר שיק בנקאי אשר מסרה התובעת לביטחון לנתבעים במסגרת הסכם שכירות אשר נכרת ביניהם, ולפיצויים בגין התנהלות הנתבעים ועוגמת הנפש.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 7.12.11 נחתם הסכם שכירות בין התובעת ובעלה כשוכרים לבין הנתבעים כמשכירים. לאחר מספר הארכות של החוזה נקבע כי הדירה תפונה ביום 31.8.14. לנתבעים ניתן שיק בנקאי לביטחון על סך 20,000 ₪ וכן המחאות לחברת החשמל, לחברת הגז, לעיריית ת"א ולתאגיד מי אביבים, לצורך תשלום חשבונות ככל שלא ישולמו על ידי השוכרים. בסעיף 13ב להסכם השכירות נקבע כי המשכיר יחזיר לשוכר את השיק הבנקאי לאחר 90 יום ממועד סיום השכירות ובסעיף 7 להסכם השכירות נקבע כי השוכר יחזיר את המושכר במצב תקין, נקי ומסודר והתובעת עמדה בכל תנאי ההסכם.

עוד נטען בכתב התביעה כי החל מיום 1.9.14 השכירו הנתבעים את הדירה לשוכר חדש. בו ביום הגיעה הנתבעת 1 לדירה וטענה כי החורים שנוקבו בקירות על ידי התובעת לא נצבעו בצבע דומה לצבע הקיר. עם הנתבעת 1 הגיעה לדירה חברה פרטית מטעם השוכר החדש, שדרשה מהנתבעת 1 לצבוע את הדירה כולה, והנתבעת 1 השיתה את הוצאות הצביעה על התובעת - בניגוד להסכם השכירות. בגין צביעת הדירה וניקיונה ניכו הנתבעים 3,700 ₪ מסך שיק הביטחון שניתן להם, כאשר לטענת התובעת כלל לא חלה עליה חובה לצבוע את הדירה ומדובר בסכום הגבוה משמעותית ממחיר סטנדרטי לצביעת דירה דומה. עוד נטען כי הנתבעים ניכו בנוסף סך של 273.88 ₪ בגין חוב התובעת לחברת הגז, וזאת למרות שהופקדה בידי הנתבעים המחאה לצורך תשלום החוב לחברת הגז, כחלק מהביטחונות שניתנו במועד כריתת ההסכם, ומשכך לא היה מקום לנכות סכום זה מהשיק הבנקאי. התובעת טענה בנוסף כי הנתבעים ניכו סך נוסף של 1,000 ₪ בגין איחור של יומיים במסירת הדירה, אך לטענתה לא היה כל עיכוב בפינוי הדירה. לפיכך, עתרה התובעת להשבת השיק הבנקאי בסך 20,000 ₪ שמסרה לנתבעים או למסירת שיק בנקאי חליפי, וכן לפסיקת פיצויים כדלקמן: החזר קנס בסך 250 ₪ (בגין חניה במקום אסור בסמוך לבניין בו מצויה הדירה), פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין ריהוט וכלים שאבדו, פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש, פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין אי החזרת השיק הבנקאי ופיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הפסד יום עבודה לצורך פגישה עם הנתבעת 1 להחזרת השיק הבנקאי.

לכתב התביעה צורף צילום השיק בסך 15,026 ₪ שנמסר לתובעת על ידי הנתבעת 1 (בצירוף מכתב מטעמה) וכן הסכם השכירות אשר נכרת בין הצדדים.

הנתבעים טענו בכתב הגנתם כי התובעת נדרשה לפנות את הדירה ביום 30.8.14 אך הדירה לא פונתה במועד וביום 1.9.14 הייתה הדירה מלאה עדיין בחפציה של התובעת. לטענת הנתבעים, הדירה הוחזרה להם מלוכלכת ומחוררת בשונה מהמצב בו הייתה הדירה כשנכנסה אליה התובעת, חדשה לחלוטין. נטען כי חלק מהקירות הושארו עם חורים שלא מולאו וחלקם היו מטולאים בשפכטל שנעשה בחופזה. לטענת הנתבעים, עקב האיחור בפינוי והצורך בביצוע ניקיון וצבע הדירה הייתה מוכנה לקראת כניסתו של השוכר החדש רק ביום 3.9.14 ולפיכך ניכו מהשיק הבנקאי קנס בגין יומיים איחור.

לכתב ההגנה צורפו, בין היתר, חשבונית בגין תיקוני הצבע והניקיון וכן תמונות של הדירה שצולמו ביום 1.9.14.

התובעת הגישה כתב תגובה לכתב ההגנה ובמסגרתו חזרה על טענותיה בכתב התביעה.