רואש נ' טייטלר

לפניי תביעה כספית על סך 1,000 ₪ שעניינה בדרישת התובעת להחזר כספי בגין המחאה שנפרעה מחשבונה בגין חודש בו לא שהה בנה בצהרון אותו מפעילה הנתבעת ולאחר שהתובעת סיימה את התקשרותה עם הנתבעת, בהסכמה.

טענות הצדדים;

לטענת התובעת- בנה, בן ה-8, השתתף בצהרון הנתבעת החל מסוף שנת הלימודים 2016, כולל בחודשי הקיץ. עם תחילת שנת הלימודים, חידשה את רישום בנה לצהרון, בשיחה טלפונית ולאחר מכן הועברו לידי הנתבעת 5 המחאות על סך 1,100 ₪ כל אחת. לאחר כחודש החלו בעיות התנהגותיות וחברתיות בצהרון אשר לבסוף הובילו להוצאת הקטין מהמסגרת. על אף שבחודש אוקטובר 2016 היו חגים רבים, התשלום בגין החודש עבר במלואו. החל מחודש נובמבר 2016 חדלה התובעת מלהביא את בנה לצהרון והעסקה בוטלה בהסכמת הצדדים. חרף הסכמת הנתבעת להחזיר את יתרת השיקים שהיו ברשותה (3 למניין), הפקידה את השיק שניתן לה מראש בגין חודש נובמבר בו לא שהה בקטין בצהרון. עוד מוסיפה התובעת כי עם תחילת שנת הלימודים השתנה הרכב הצהרון כך שהחיל 30 ילדים בניגוד להרכב קטן יותר של 10 ילדים בשנת הלימודים הקודמת.

לטענת הנתבעת- ההסכם שבין הצדדים נכרת בטלפון, ובאותו המעמד הוסכם כי ככל ומעוניינת התובעת להוציא את הילד מהצהרון ולחדול מלקיים את ההתקשרות, עליה להודיע חודש מראש, בין אם הילד מגיע לצהרון בחודש זה ובין אם לאו, אם לא כן תחוייב בגין אותו חודש עוקב, כפי שנעשה בפועל. במקרה הנדון, התובעת לא הודיעה על הפסקת ההתקשרות חודש מראש, וזאת בניגוד למוסכם, ומכאן שפרעה את ההמחאה עבור חוד נובמבר בו לא שהה הקטין בצהרון ומשכך דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה;

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 11.9.17, מצאתי כי דין התביעה להידחות וזאת מהנימוקים כדלקמן:

1. ראשית, נדחית לפניי טענת התובעת ולפיה בניגוד למוסכם ובשונה משנת הלימודים הקודמת, נכחו בצהרון 30 ילדים. בדיון שהתקיים לפניי ביום 11.9.17 הצהירה התובעת כי "היא עשתה ישיבה שלא הייתי נוכחת לא זוכרת מה איפה הייתי, וזה היה יותר מידי עם הילדים , היא לא טרחה לידע אותי" (עמוד 1, שורה 20-22 לפרוטוקול). מהצהרותיה של התובעת נראה אפוא כי הנתבעת קיימה ישיבה אשר בה עדכנה את ההורים. משלא טרחה התובעת להתעדכן בפרטי הישבה שלא נכחה בה, אין לה להלין אלא על עצמה, ודינה של טענה זו להידחות.