בסון נ' מימון

בפני תביעה לתשלום דמי תיווך על סך 7,312.5 ₪ שהגישה התובעת בגין פעולתה למכר דירת הנתבע ברמלה.

ואלה עובדות המקרה הנצרכות להכרעת התביעה:

לטענת התובעת ביום 16.2.17 חתם הנתבע על הסכם תיווך בינו לבין התובעת ביחס לדירתו ברח' ישראל פרנקל ברמלה. עם חתימת ההסכם החלה התובעת בפעולה נמרצת בניסיון למכור הדירה, כאשר אף נוהל מו"מ רציני עם אחד המתעניינים שהגיעו עקב פעולת התובעת, אולם מו"מ זה לא הבשיל לכדי חתימה על חוזה מכר. בחלוף כחודש ימים ביקש הנתבע לסיים ההתקשרות בינו לבין התובעת, פנה למשרד תיווך אחר ולאחר מכן פרסם באופן עצמאי את הדירה. לאחר פרסום זה הביע התעניינות בדירה אדם אשר בעבר הגיע לדירה עקב פעולת תיווך של התובעת. התובעת עצמה אף סייעה לכריתת החוזה אשר נכרת בסופו של יום בפועל ולפיכך היא תובעת כיום דמי תיווך מהנתבע.

הנתבע מצידו לא הכחיש כי הסכם תיווך אכן נכרת בעבר בין הצדדים אולם טען כי בהמשך בוטל ההסכם על ידו. הנתבע טען כי התובעת לא פעלה בהתאם לציפיותיו ולפיכך ביטל את ההסכם. כן טען הנתבע כי התובעת עדכנה את בא כוחו כי היא מוותרת על דמי התיווך מן התובע וכי תגבה אותם רק מן הקונה.

במהלך הדיון העידו התובעת והנתבע. התובעת העידה כי אמנם הנתבע ביקש להוריד את השלט מטעמה וכי החזירה לו את המפתח לדירתו, אולם כי היא היתה הגורם היעיל לסגירת העסקה לאחר שהקונה יידע אותה כי הוא מעוניין לרכוש את הדירה אליה הגיע בעבר עקב פעולתה.

הנתבע הכחיש טענה זו וטען כי ההסכם נכרת ישירות מול הקונה ללא התערבות מצידה של התובעת וכי הקונה הגיע אליו בעקבות פרסום שביצע הוא ביד 2. יוער כי טענה זו גם לא הוכחשה ע"י התובעת בהגינותה (וראה עמ' 1 שורה 22-23).

התובעת גם העידה כי הקונה נשא בתשלום דמי תיווך לאור העובדה כי התובעת הייתה זו שהציגה לו את הדירה לראשונה. הקונה אף הפקיד בידיה של התובעת אישור בכתב כי הייתה הגורם היעיל לסגירת העסקה אולם לא התייצב לדיון ומשכך לא ניתן לברר עמו עמדתו זו ועל כן לא ניתן להצהרה זו משקל.

דיון ומסקנות-

השאלה המשפטית העומדת בפני ביהמ"ש הינה האם לאור ביטול ההסכם ע"י הנתבע פטור הוא מתשלום דמי התיווך חרף העובדה כי הקונה בהתנהגותו הכיר בכך כי התובעת היא הגורם שבשלו הבשיל המכר.