ת"ק 2724-11-16 גרוסמן נ' דרכים - שרותי דרך וגרירה בע"מ

לפניי תביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת לתשלום סך של 9,693 ₪ בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע, והוצאות נלוות.

התובע הוא בעלים של רכב מסוג לנדרובר דיסקברי שנת 2004. הנתבעת היא חברה המספקת שירותי דרך וגרירה.

ביום 2.1.16 הזמין התובע שירותי גרירה מהנתבעת. הנתבעת גררה את רכבו של התובע מרמת השרון אל ביתו של התובע שבתל אביב. לטענת התובע, במהלך הורדת הרכב מהגרר שחרר נהג רכב הגרר את רכבו של התובע כאשר רכב התובע מצוי בשיפוע, במהירות רבה, דבר אשר גרם נזק לחלקו האחורי של רכב התובע. עפ"י חוות דעת שמאי, נגרמו לרכב נזקים בשווי 6,507 ₪. מכאן התביעה. התובע תובע את נזק הרכב בסך 6,507 ₪, אובדן ימי עבודה 2,400 ₪ ושכר טרחת שמאי 786 ₪.

הנתבעת דוחה את טענות התובע. לטענת הנתבעת, היא לא קיבלה מהתובע כל פניה בענין הנזק הנטען ונודע לה לראשונה על כך כשנה לאחר האירוע - בעת קבלת כתב התביעה. עפ"י תנאי השירות מתוקף פוליסת הביטוח של התובע, בקרות נזק שנגרם מגרירת הרכב על התובע לתן לנתבעת הודעה על כך לא יאוחר מ-14 יום מקרות הנזק. התובע כאמור לא הודיע לנתבעת כלל על האירוע וגם לא איפשר לנתבעת לבדוק את הרכב סמוך לקרות הנזק הנטען ובכך הפר התובע את תנאי השירות. הנתבעת מכחישה את טענת התובע כי נגרם לרכבו נזק בעת הורדת הרכב מהגרר. לטענת הנתבעת, עם סיום פעולת הגרירה הלך נהג הגרר לדרכו ולא הועלתה ע"י התובע אף טענה בענין נזק. הנתבעת מכחישה את חוות דעת השמאי וטוענת כי השמאי העריך את הנזקים הקיימים ברכב ולא קבע כי הנזקים המתוארים בחוות הדעת נגרמו מפעולת הגרירה או מהורדת הרכב מהגרר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והתרשמתי מהעדויות שנשמעו בדיון ביום 19.7.17, מצאתי לנכון לדחות את התביעה. להלן נימוקיי אשר יובאו בתמצית כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.