ת"ק 27091-12-14 אבו לבן ואח' נ' אלוז ואח'

1. מונחת לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי פח שאירעו לרכב התובעים בתאונת דרכים מיום 30.7.14.

2. לטענת התובע 1, הוא עמד עם מכוניתו בחניה בניצב למדרכה כאשר המנוע דומם לחלוטין, תוך שהוא המתין לאשתו, שתרד לרכב, כאשר לפתע רכב הנתבעים הנהוג בידי הנתבע 1 פגע בו באופן ששיפשף את חלקו האחורי של רכב התובעים וגרם לו לנזק.

את תביעתם תמכו התובעים בחוות דעת שמאי.

3. גרסת הנתבע 1 לאופן קרות התאונה- שונה. הנתבע 1 טען כי נסע בדרך כאשר לפתע יצא התובע עם מכוניתו בנסיעה לאחור ופגע בדלת המכונית שלו.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בתמונות שהוגשו לי, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

ואלה נימוקי:

א. לחוות דעת השמאי צורפו תמונות של מכונית התובע וכן הוחלפו חלקים בחלקה האחורי של מכונית התובע. גם במסגרת הדיון הוגשו תמונות המעידות על נזקי הרכבים.

ב.ככל שגרסת התובע 1 היתה המשקפת הנכונה את האופן בו אירעה התאונה הרי שהפגיעה במכוניתו צריכה היתה להיות שונה באופייה מזו שהוצגה בתמונות ואירעה בפועל. עיון בתמונות מעלה כי כל צדו האחורי של רכב הנתבע 1 נפגע, לרבות מכסה תא מטען אחורי והפגוש. שורת ההגיון והשכל הישר מורים כי לא יתכן כי פגיעה כזו ארעה כאשר מכונית הנתבע 2 פוגעת בו בזוית ישרה. התמונות מצביעות על כך כי הפגיעה היתה עם כל רוחבה של מכונית התובע מאחור ומתיישבת היטב עם הגרסת הנתבע 1 שאמר כי התובע נסע לאחור ופגע בדלת המכונית בה הוא נהג. ככל שהנתבע "השתפשף" עם רכבו ברכבו של התובע הרי הפגיעה היתה צריכה להתחיל מהפגוש האחורי מצד שמאלי לאורך כל חלקו האחורי של רכב התובע. בפועל, עיון בתמונות מצביע על כך כי חלקו השמאלי של הפגוש לא נפגע ואילו המכה המשמעותית ברכב התובע היא דווקא בצדו הימני וממילא אינה בחזקת שיפשוף אלא פגיעת מעיכה.

ג. הנתבע 1 העיד כי בכביש יש שדה ראיה ראוי ולא היתה כל סיבה לכך כי יפגע ברכב התובע. אני מקבלת טענה זו ומאמינה לו כי התובע אומנם נסע לאחור וכך נגרמה התאונה. גרסה זו היא המתקבלת על הדעת בניסיבות העניין וממילא מתיישבת, כאמור עם הנזקים, כפי שעולה מהתמונות אותן הגישו הצדדים.