ת"ק 26994-02-17 כפיר נ' שרייבר ואח'

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים בין שני רכבים פרטיים, שאירעה ביום 14.11.16 בלילה בצומת הרחובות קפלן – השלום ודרך מנחם בגין בתל אביב.

הצדדים:

התובע מר נעם כפיר היה הבעלים והנהג של רכב מסוג וולוו שהיה מעורב בתאונה (להלן "התובע" ו"הרכב").

הנתבע מר רפאל שרייבר היה הבעלים והנהג ברכב השני (להלן: "הנתבע" ו"הרכב השני"), והנתבעת 2 הייתה חברת הביטוח שביטחה את הרכב השני.

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע הוא נסע ברחוב קפלן בתל אביב לכיוון מזרח בכוונה לרדת לנתיבי איילון צפונה בדרכו לאבן יהודה. בעת שהיה כבר כמעט בסוף הצומת ולפני הפניה שמאלה לנתיבי אילון פגע בו רכבו של הנתבע אשר פנה שמאלה מדרך בגין להמשך רחוב קפלן (גבעת התחמושת ח.ק.) . לטענת התובע הוא עמד בצומת ורק לאחר שהרמזור התחלף לירוק התחיל בנסיעה ולא ראה את הרכב השני , אשר פגע בו באופן פתאומי. רכבו של התובע נפגע בדלת השמאלית אחורית.

תמצית טענות הנתבעים:

לטענת הנתבע הוא היה מדרכו מאירוע בתל אביב חזרה לביתו ברמת הגולן. לטענתו הוא פנה שמאלה מדרך בגין לגבעת התחמושת (ח.ק.) מתוך כוונה להגיע לנתיבי איילון צפון. לטענת הנתבע הוא פנה שמאלה בעת מופע רמזור ירוק ונסע באיטיות מאחר ואינו מהאזור. לטענת הנתבע התובע היה זה שפגע בעת שכבר היה בתוך הצומת . לטענת הנתבעים התובע נכנס לצומת לא פנוי ולפי הלכת "חנחן" יש לכל הפחות להטיל עליו אחריות תורמת.

דיון והכרעה:

בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ואשתו והנתבע ואשתו. התובע חזר על גרסתו וציין : "הוא לא היה בשדה הראייה שלי, הוא פגע בי מאחור, הוא יכל לבלום. גם הוא לא נסע מהר. אני חושב שהוא התמהמה. אני לא ראיתי אותו. אני מתרכז במה שקורה לפניי בכביש" (פרוטוקול עמוד 2 שורות 21-22) אשתו של התובע תמכה בגרסתו והוסיפה שהבחינה ברכבו של הנתבע לפני שהתחיל בפנייה שמאלה כשהוא מתנהג בהססנות. היא לא הפנתה את תשומת לב בעלה כי לא רצתה להפריע לו בנסיעתו. לטענתה היא לא ראתה את הרכב השני בצומת , אלא חשבה שהוא מעונין לבצע פניית פרסה.

מטעם הנתבעים העיד הנתבע ואשתו. הנתבע חזר על גרסתו וציין כי "נסעתי מאוד לאט, עברתי בירוק נסעתי לאט כדי להתמצא בשטח למרות שיש לי ווייז בשטח. הרכב שלי מאובזר בכל החיישנים שמונעים תאונות. לא יכול להיות שהוא יהיה פני בלי שהחיישן מזעיק אותי. לא ריאתי אותו כי הוא בא מצד ימין הוא חתך לי את כל הנתיב. לא הספקתי להגיב, ברגע שראיתי אות חותך אותי אז בלמתי, אבל הבלימה לא הייתה מספיקה" (פרוטוקול עמוד 3 שורות 13 -17). אשתו של הנתבע תמכה בעדותו וציינה שלא יצאה מהרכב .