ת"ק 26959-02-14 ברמר נ' סעדיה

לפניי תביעה ע"ס 16,050 ₪, אשר הוגשה להחזר הלוואה נטענת בסך 10,050 ₪, בצירוף סך 6,000 ש"ח שנתבעו בגין "הוצאות נילוות ועגמת נפש".

לטענת התובעת, הלוותה לנתבע במועדים שונים סכומי כסף שונים, אולם הם לא הוחזרו לה. לטענתה, מתוך סך של 18,050 ₪, גבתה חלקית סך 8,000 ₪ - במסגרת הליכים משפטיים והוצאה לפועל, ותביעתה לפניי היא לתשלום היתרה.

הנתבע טוען, כי אין הוא חייב לתובעת דבר. לטענתו, התביעה מקורה בעובדה שהקשר הזוגי שהתקיים ביניהם הופסק, וכי הנתבע נשא אישה אחרת תחת התובעת. לטענת הנתבע, הסכומים היחידים שהוא חייב לתובעת הם אלה שבהם חויב במסגרת הליכים משפטיים, ופרט להם – אין לו כל חוב כלפיה.

לכתב התביעה לא צורפה כל אסמכתא שהיא למתן הכסף, אולם במועד הדיון הוגשו המסמכים כדלקמן:

• אישור הפקדה במזומן לכיסוי חוב של הנתבע לחברת כא"ל מיום 31.7.2011 (ת/1);

• מסמך שערכה התובעת, לטענתה – על יסוד רישומים ביומנה האישי – ובו פירוט חובו של הנתבע כלפיה (ת/2);

• רשימת חובות של התובע, שערכה הנתבעת, לטענתה – במסגרת ניסיונותיה לסייע לו לצאת ממצב כספי קשה שבו היה נתון.

אשר למוצג ת/1 – המדובר באישור משנת 2011, כאשר אין מחלוקת כי בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים, אשר למרבה הצער – לא הוצגו לפניי ולא נפרשו לפניי. הנתבע טען, כי סך של 2,000 ₪ הנקובים במוצג ת/1 נתבעו במסגרת הליך קודם, ונכללים במסגרת פסק דין שניתן נגדו שם – והתובעת לא הצליחה לסתור טענה זו.

לא למותר לציין, כי לא הוגשו פסק הדין בהליך הקודם או החלטות רשמי ההוצאה לפועל ביחס לביצועו של שיק כנטען בכתב התביעה. אשר על כן, אני קובע כי המוצג ת/1 אינו מסייע בהרמת נטל הראיה ביחס לחוב הנטען, או לעצם קיומה של הלוואה.

המוצג ת/2 ו-ת/3 הם מסמכים שערכה התובעת עצמה. אכן, מוצג ת/3 כולל פרטים אשר אם הם נכונים – יכולים להיות ידועים לנתבע בלבד, אולם אף אחד מהמסמכים האמורים אינו חתום בידי הנתבע, ועל כן לא ניתן לראות בהם הודאה בקיומו של חוב. מדובר במסמכים שהם בבחינת עדותה של התובעת – שלא נמצאו לה תימוכין משום מקור אחר – לא חשבוניות, לא קבלות, לא אישורי משיכת כספים מן הבנק – אפילו לא דף חשבון שיהיה בו כדי להעיד על תנועות כספיות מקבילות, תואמות או אף קרובות לאלה שנטענו.