ת"ק 26899-06-14 מזרחי נ' דגן

זוהי תביעה קטנה ע"ס 4,500 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבע בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.4.14 ברחוב הבנים בעיר טבריה.

נטען במסגרת כתב התביעה כי ביום התאונה הנ"ל, פגע הנתבע, ברכבו, עם רכב התובע וכתוצאה מכך הוא התבקש על ידי התובע לעצור את רכבו לצורך החלפת פרטים. לאחר שני רחובות עצר הנתבע את רכבו והבטיח לתובע כי יממן עלות תיקון רכב התובע. דא עקא שבחלוף יומיים חזר בו הנתבע מהתחייבותו והודיע כי הוא מסכים למימון חלק מן הנזק ולא כולו.

לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאית לעניין הנזק, שנגרם לרכבו וכן חשבונית המשקפת את התשלום שבוצע על ידי התובע לשמאי מטעמו. הערכת הנזק שנגרם לרכב התובע עומדת בהתאם לחוות הדעת ע"ס 2,360 ₪ ומחשבון העסקה אשר צורף על ידי התובע לכתב התביעה כאמור עולה כי שכר טרחתו של שמאי התובע עמד ע"ס 590 ₪. בנוסף לסכומים הנ"ל כלל התובע בתביעתו פיצוי בגין אובדן ימי עבודה.

הנתבע, בכתב ההגנה שהוגש על ידו עתר לדחיית התביעה נגדו במלואה. בענין נסיבות התרחשות התאונה טען הנתבע כי בעת שניסה לעבור מן הנתיב הימני לשמאלי, הגיח מאחוריו, בנתיב השמאלי במהירות מופרזת רכב התובע. שני הרכבים התרגשו האחד עם השני בשתי המראות ומלבד חלקים אלו, לא נפגעו חלקים נוספים בשני כלי הרכב.

בדיון שנערך לפני היום שמעתי את עדויותיהם של בעלי הדין.

לאחר שעשיתי כן, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים ושקלתין נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרין דין), התשל"ז – 1976, הנימוקים לפסק הדין יובאו להלן באופן תמציתי.

ראש וראשון, נתת אימון מלא בעדותו של התובע שהותירה עלי רושם אמין וחיובי.

עדות זו מתיישבת בחלקה עם עדות הנתבע לעניין נתיבי נסיעת שני כלי הרכב המעורבים בתאונה עובר להתרחשות התאונה, לאמור – רכב התובע בנתיב האמצעי, בעוד שרכב הנתבע בנתיב הכי ימני.