ת"ק 26886-02-17 צבאג נ' שלום ואח'

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים שאירעה ביום 4.12.13.

רקע וטענות הצדדים:

ביום 4.12.2013 אירעה תאונת דרכים בה נפגע רכב התובעת מסוג פורד שמספרו 22-759-35. התובעת קיבלה באותו יום טלפון ממשטרת ישראל ובו נמסר לה כי רכב מסוג פיג'ו שמספרו 81-419-63 (להלן – "רכב הנתבעים") פגע ברכבה ובעוד שלושה רכבים חונים ברחוב דיזנגוף בתל-אביב, כאשר היו עומדים ובחניה (להלן: "התאונה").

לטענת התובעת היא ניסתה לאתר את חברת הביטוח המבטחת את רכב הנתבעים ומצאה כי איננו מבוטח לא בביטוח חובה ולא בביטוח מקיף. התובעת מבקשת כעת להיפרע את הנזק שספגה כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים ברכבה.

הנתבע 1 הוא הבעלים הרשום של רכב הנתבע – והוא לא הגיש כתב הגנה מטעמו.

הנתבע 2 הגיש כתב הגנה ובו טען כי אמנם היה עם רכב הנתבעים בתל-אביב בערב קרות התאונה ובילה במועדון בתל-אביב, אך כשיצא מהמועדון נוכח לדעת כי הרכב איננו וככל הנראה נגנב. לטענתו, לאחר שנודע לו דבר היעדרו של הרכב התקשר לאחיו של הנתבע 1 בעליו הרשום של הרכב, והודיע לו כי הרכב נגנב. לטענתו, אחיו של הנתבע 1 הודיע על הגניבה למשטרת ישראל ורק לאחר מספר שעות חזרו מהמשטרה אל אחיו של הנתבע 1 והודיעו כי הרכב נמצא. הנתבע 2 מכחיש כל קשר לאירוע התאונה וטוען כי כל שנודע לו אודות התאונה היה בדיעבד.

הנתבע 2 גם הכחיש בכתב הגנתו כי הרכב היה מעורב בתאונה וטען כי אין לכך ראיה זולת ראיה נסיבתית בה נראתה לוחית הרישוי של הרכב בסמוך למקום הנזק. לטענת הנתבע 2 לא רק שלא הוכח שהרכב היה מעורב בתאונה אלא שלא הוכח מי היה הנהג הפוגע ותיק החקירה שנפתח נגדו במשטרה – נסגר מחוסר ראיות, ודין התביעה להידחות.

דיון והכרעה

העידו בפניי הנתבע 2 והתובעת בעצמם.