מזרחי נ' רימון ואח'

לפניי תביעת התובע לנזק רכוש, שנגרם לרכבו, בצומת רחובות בזכרון יעקב.

אין חולק כי בכיוון נסיעת הנהגת ברכב התובע, בתו, גב' מטלון (להלן: "נהגת התובע") הוצב תמרור 301 "מתן זכות קדימה", וכי היא חצתה את הצומת, ועברה את אמצע הצומת.

הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") נסעה ברחוב, החוצה את מסלול נסיעת נהגת התובע, מימינה.

רכב התובע נפגע בדלתות צד ימין, עם דגש על הדלת האחורית, ורכב הנתבעת בחזית.

לאחר ששמעתי את העדויות, אחת מטעם כל צד, אני קובעת כי רוב האחריות לתאונה רובץ על כתפי נהגת התובע, ומיעוטה על הנתבעת.

נהגת התובע תיארה אופן נהיגה רשלנית, לפיו חצתה את קו העצירה בכניסה לצומת, כשהיא מביטה רק שמאלה, עצרה שוב באמצע הצומת, אז הביטה ימינה, רכב הגיע מימין, ראתה כי הדרך פנויה, והמשיכה בנסיעה ישר.

לא זו המשמעות של התמרור, שהוצב בדרכה ושפירושו: "תן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה לרבות מסילה" (הודעת התעבורה (קביעת לוח תמרורים), תשע"א-2010).

איני מקבלת את עדות התובעת, לפיה עצרה שוב באמצע הצומת. לו היתה עושה כן לא יכולה היתה שלא לראות את הנתבעת. כך גם אם עבר רכב מימין. סביר יותר כי נהגת התובע נסעה ברצף, כך שרכב התובע נפגע לאורך הצד הימני שלו.

גרסת התובעת אינה אמינה עליי ולו בשלה העובדה שהסתירה פרט חשוב, לפיו הוצב בכיוון נסיעתה תמרור, המחייב אותה במתן זכות קדימה. לא יעלה על הדעת כי עובדה מהותית כזו לא תצויין בכתב התביעה. בכתב התביעה נכתב ההיפך: "תוך כדי פנייה בצומת נפגעה חלקה הימני של מכוניתי על ידי מכונית צד ג' מספר רישוי... נהוגה על ידי נתבעת מספר 1 שנהגה בחוסר תשומת לב ובמהירות מופרזת ללא מתן זכות קדימה".

יצויין כי כתב התביעה הוגש, לאחר שהנתבעת מס' 3 דחתה את דרישת התובע בנימוק כי הנהגת מטעמו היא שלא נתנה זכות קדימה, אך התובע בחר להתעלם מהעובדות ולטעון ההיפך.