ת"ק 26647-10-14 היימן נ' מאמוס

1.התובע הוא בעלי רכב **-***-**. הנתבע 1 רשום כבעלים של רכב מ.ר. **-***-**. הנתבע 2 הוא אחיו של הנתבע 1 ולטענתו, הינו בעלי הרכב, אולם בשל חובות הנתבע 2, הרכב רשום על שמו של הנתבע 1. בכתב ההגנה ביקש הנתבע 2 להיות מצורף כנתבע נוסף בתיק וכך הוריתי בהחלטה מיום 17.12.14. לצורך הנוחות יכונה הרכב "רכב הנתבעים" וזאת מבלי לקבוע ממצאים לעניין הבעלות ברכב.

2. עניינה של התביעה פיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע. סכום התביעה הינו 4,977 ₪ והוא כולל פיצוי בגין הנזק לרכב, פיצוי בגין ירידת ערך והחזר שכר טרחת שמאי.

3. על פי גרסת התובע, ביום 27.2.14 נהג במכוניתו ברחוב הרברט סמואל בחדרה ממזרח למערב. התובע העיד כי נסע לאט ופתאום שמע מכה מצד ימין וראה שרכב הנתבעים, אשר יצא בנסיעה לאחור מסמטה פגע בו וגרם לו נזק. התובע העיד כי שני אנשים נמצאו ברכב, אחד מהם הוא הנתבע 2.

4.הנתבע 2 הכחיש את האחריות לנזק הכחשה גורפת. לגרסתו, הרכב שלו, שהוא טנדר המצויד בוו גרירה, עמד על המדרכה שלא בחנייה מסודרת ורכב התובע פגע בו. הנתבע העיד כי לא היה ליד הרכב אלא שהה בבית קפה בקרבת מקום. לגרסתו, התובע הגיע לבית הקפה ובירר של מי הרכב ואז, כשהנתבע 2 אמר שהרכב שלו, טען כלפיו התובע כי רכבו פגע בו. לטענת הנתבע מסתבר יותר שהתובע הוא שפגע ברכב הנתבע כאשר רכב התובע היה בנסיעה ונאלץ לסטות מן הדרך באזור בו רוחב הכביש הינו צר. הנתבע העיד כי רכבו, שעמד על המדרכה, לא בלט כמעט לכביש "אלא טיפה".

5.לגרסת התובע, לאחר התאונה ניסה הנתבע 2 ליישר את המכה והמעיט במשמעות הפגיעה. לטענת התובע, הנתבע 2 סירב לתת לו את פרטיו והוא נאלץ לצלם את הרכב כדי להתחקות אחר בעליו. התובע הציג לבית המשפט תמונות, הן מזמן אמת והן מזמן בדיקת השמאי, אשר בהן נראית פגיעה בכנף הרכב מעל הצמיג הימיני האחורי.

6.לאחר ששמעתי את העדים מצאתי לנכון לקבל את גרסת התובע להתרחשות הנזק וזאת מן הטעמים הבאים:

(1) עדות התובע נראתה לי מהימנה, עניינית וקוהרנטית. לעומתה, עדות הנתבע 2 היתה בלתי קוהרנטית וחמקמקה.

(2) גרסת התובע מתיישבת עם תיאור הנסיבות, עם השכל הישר ועם אופן הפגיעה ברכב. מיקום הפגיעה ברכב, מעל גלגל ימין אחורי, וצורת הפגיעה מתיישבים היטב עם הגרסה לפיה רכבו של הנתבע נסע לאחור כאשר וו הגרירה פגע ברכב התובע. לו היה התובע סוטה ימינה ופוגע ברכב הנתבע כשהוא במצב חנייה, כטענת הנתבע, היתה נגרמת פגיעה בחלקו הקדמי של רכב התובע.

(3) השכל הישר מלמד כי תרחיש שבו נגרמת פגיעה ברכב כתוצאה מנסיעה בלתי זהירה לאחור הוא סביר יותר מאשר תרחיש לפיו רכב המצוי בנסיעה איטית פוגע ברכב חונה, גם אם תרחיש זה, כשלעצמו, אינו בלתי אפשרי.