ת"ק 26246-06-14 מדר נ' פרץ

הצדדים הנם שכנים באופן שחצרותיהם גובלות האחת בשנייה. הנתבע רכש את ביתו לאחרונה ובמסגרת שיפוץ נרחב שביצע בנה גדר לבנים בין החלקות. התובע טוען כי בחצרו מצויה חממה הגובלת בגדר. לטענתו במהלך בניית הגדר פירק הנתבע גדר קנים שהייתה מצויה במקום והדבר החדיר קור וברד לחממה וגרם נזק רב לצמחים המצויים בה. התובע טוען עוד כי פועלי הנתבע אף קרעו את יריעות הניילון שהגנו על הצמחים וכן שברו מוטות ששימשו שלד ליריעות. התובע צירף חוות דעת של שמאי חקלאי ממנה עולה כי נגרם לו נזק המוערך בסך של 19,798 ש"ח. כמו כן עותר הוא לפסיקת הוצאות בסך 7,200 ש"ח +מע"מ עלות חוות הדעת והוצאות משפטיות.

הנתבע טוען כי לא נגרם לתובע כל נזק. נטען כי גדר הקנים לא הייתה שייכת כלל לתובע אלא לאדם ממנו רכש הוא את הבית ומכאן שהייתה שייכת לו והוא היה רשאי להסירה. עוד נטען כי הגדר מצויה בשטחו של הנתבע והתובע הוא שפולש לתחום חצריו.

בחוות הדעת מציין השמאי שורה ארוכה של צמחים שלטענתו ניזוקו בשל פגעי הקור. חוות הדעת אינה מסבירה מהי החשיפה לקור הנדרשת לכל צמח על מנת להיפגע (משך החשיפה והטמפרטורה) ולא צוין מה היו תנאי מזג האוויר בעת הרלוונטית. כמו כן לא צולמו תמונות המראות ביחס לכל צמח וצמח את מצבו אגב קביעה משדובר בפגעי מזג אוויר. עוד יצוין שהתובע לא צירף קבלות בדבר עלות הצמחים שרכש.

בדיון שקיימתי חזרו הצדדים על טענות אלו וצירפו תמונות. הנתבע הביע תמיהה הכיצד הגדר שפירק גרמה לנזק זה ותמה הכיצד גדר הקנים מנעה מקור להיכנס לחממה. על כך השיב התובע כי מדובר היה בגדר צפופה שמנעה כניסת קור.

בסיומו של הדיון הסמיכו אותי הצדדים להכריע בתביעה בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט. נתתי אפוא דעתי לכל טענות הצדדים, עיינתי בתמונות, בדו"ח המשטרתי (בו צוינה נכונות הנתבע לפצות את התובע) ובחוות הדעת של השמאי וראיתי לחייב את הנתבע לפצות את התובע בסכום של 4,000 ש"ח (כולל הוצאות). הסכום ישולם בתוך 30 יום.

קיימת זכות להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.