ת"ק 26243-02-14 אורן נ' סלקום ישראל בע"מ

בפני תביעה על סך של 5,000 ₪.

טענות התובע:

התובע טען כי הוא קיבל הודעות תשלום מהנתבעת ולאחר מכן התראה בגין נקיטת הליכים משפטיים. התובע טען כי מספר המנוי המופיע הודעת התשלום אינו שלו. התובע פנה לנתבעת ונציגת התובעת טענה בפניו שזהו מספר המנוי שלו וכי עליו לשלם.

התובע תבע פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין "דרישת חוב דמיונית, אטימות, בצע כסף עשיית עושר שלא במשפט והפעלת הליכים משפטיים שלא לצורך".

טענות הנתבעת:

הנתבעת טענה כי ביום 16/6/14 ביצע התובע עסקה טלפונית לרכישת קו טלפון. הנתבעת תיאמה עם התובע מועד למשלוח כרטיס SIM והתובע קיבל את הכרטיס ביום 21/6/14 עם מספר זמני על מנת לבצע ניוד לקו הטלפון שברשותו אל רשת הנתבעת. מסיבות השמורות עמו לא ביצע התובע את הניוד ועל כן נותר המספר הזמני אשר ניתן לו. לטענת הנתבעת, מידי חודש נשלחו לתובע חשבוניות אך הוא לא ביצע את הניוד ולא התקשר להודיע כי אינו מעוניין בעסקה.

ביום 13/8/14 ביטל התובע את ההרשאה לחיוב כרטיס האשראי שלו ולכן צבר חוב והנתבעת שלחה לו מכתב המורה על תשלום החוב.

הנתבעת טענה כי על מנת לסיים את המחלוקת בדרכי נועם ולמנוע התדיינות בתביעה קנטרנית, היא יצרה קשר עם התובע והציעה לו שחובו. לטענת הנתבעת, התובע הסכים שחובו יימחק ונשלח אליו הסכם פשרה אך לאחר שהתייעץ עם אביו דחה את הפשרה ודרש כספים נוספים. לפיכך, ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות לדוגמא.

התיק נקבע ליום 30/7/14.

מספר ימים לפני הדיון הגיש התובע שתי בקשות לאפשר לאביו לייצג אותו בדיון מאחר שהנו חייל סדיר ואין באפשרותו להתייצב לדיון. בהחלטתי מיום 24/7/14 קבעתי כדלקמן: " על התובע לציין באופן מפורש כי הוא מוותר על זכותו למסור עדות, אחרת עליו להגיש בקשת דחיה".

ביום 28/7/14 הגיש התובע בקשה במסגרתה ויתר על זכותו להעיד. או אז, התרתי לאביו של התובע לייצג אותו בדיון.