ת"ק 25864-03-14 א' נ' חולופוב ואח'

1) עניינה של התביעה הוא פיצוי לתובעת בעטיה של תאונת דרכים מיום 20.3.13 (להלן: "התאונה"). התובעת עותרת לפיצוי בגובה 17,000 ₪ כאשר בכותרת תביעתה ציינה בזו הלשון: "נזק רכוש הרכב, אובדן ימי וכושר עבודה, החזר לביטוח תוספת תשלום".

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) יוער כבר בתחילת הדברים כי התביעה אינה סדורה ולא ממקדת מהן עילותיה. התביעה מנוסחת בכתב יד ובהיקף של פסקה אחת בלבד [ראו כתב התביעה] אליו צורף מקבץ גדול של נספחים (מקבץ, ללא כתב התביעה, בן 49 מסמכים). מהתביעה, בהיקפה האמור, לא היה ברור אם היא עתירה בעיקר לפיצוי בגין נזק רכוש, בגין נזק גוף או שניהם ביחד. עם זאת, בדיון התברר כי התובעת כבר פוצתה בגין נזק גוף שנגרם לה עקב התאונה בסך כ-23,000 ₪ [שורות 1-2, עמוד 8 בפרוטוקול], ולא רק. בדיון התברר גם כי התובעת גם פוצתה עבור נזק הרכוש שנגרם לרכבה עקב התאונה, בסך 3,431 ₪ [מוצג נ/1]. התובעת לא פירטה מהם הרכיבים עליהם מושתתת תביעתה, ודי היה בכך לדחות את תביעתה, אולם, בכגון-דא, סביר מאוד כי רכיבים כדוגמת גובה ההשתתפות העצמית והקימום של הפוליסה, אינם נכללים בפיצוי בגין נזק הרכוש [ראו מוצג נ/1], וודאי שלא במסגרת פיצוי בגין נזק גוף, ונראה כי התובעת התייחסה לראש נזק זה עת ציינה בכותרת תביעתה: "החזר לביטוח תוספת תשלום".

4)התובעת טוענת כי ביום התאונה, עת נסעה מבית שמש לכיוון עמק האלה, בהתקרבה לצומת (להלן: "הצומת"), עת נתונה לה זכות הקדימה להמשך נסיעה בכביש 38, רכב שהיה נהוג על-ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הגיע מצד ימין בצומת, מכיוון אזור התעשייה של בית שמש, לא נתן זכות קדימה ואירעה ההתנגשות. התובעת טוענת בתביעתה ועותרת בלשון הזו: "מבקשת לתבוע את הנ"ל על נזקי רכוש הרכב כולל הוצאות מוסך + שמאי, החזר הוצאות נסיעה + זמן יקר בטיפול רכב חלופי, עדות במשטרה, טיפולים רפואיים, אובדן ימי עבודה, אובדן כושר עבודה מיום התאונה, תוספת תשלום לביטוח למשך 3 שנים עקב סעיף העדר תביעות, החזר הוצאות בית משפט, תשלום עבור עוגמת נפש, חרדות, לחץ, כאב פיזי ונפשי, דיכאון".

5)הנתבעים טוענים בכתב הגנתם, בין השאר, כי דין התביעה נגדם להידחות. הנתבעים טוענים לעניין התאונה כי עת נסע רכב הנתבעים כדין בכביש שעבר שיפוצים, הגיע לצומת והחל בנסיעה איטית מאוד היות והיה שדה ראיה לקוי. לפתע, הגיע רכב התובעת במהירות שאינה מתאימה לתנאי הכביש והצומת ופגע ברכב הנתבע בעודו עומד. הנתבעים טוענים כי האחריות לקרות התאונה רובצת על התובעת, ולחלופין, ככל שיש להטיל אחריות על הנתבעים, התובעת נושאת באשם מכריע לקרות התאונה. הנתבעים טוענים כי הנזקים הנטענים על-ידי התובעת מופרזים ומוכחשים, אשר בכל מקרה, אינם מוכחים.

דיון בבית המשפט

6)כאמור לעיל, במהלך הדיון בבית המשפט התברר כי התובעת פוצתה בגין נזק הרכוש שנגרם לרכבה [מוצג נ/1] וכי קיבלה פיצוי גם בגין נזק הגוף שנגרם לה. יש להניח, מטבע הדברים, כי הפיצוי בגין נזק הגוף כלל פיצוי בין השאר, בגין רכיבי הכאב וסבל, הפסד השתכרות ועוד. בכל מקרה, התובעת לא הניחה לפני בית המשפט כל פירוט בהקשר זה. האמור התברר בדיון במהלך החקירה הנגדית של התובעת.

7)עוד התגלה בדיון בבית המשפט כי הנתבע הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בירושלים [ת"ד 2453-09-13] בגין אירוע התאונה נשוא התביעה. עוד עלה בדיון כי הנתבע הורשע בדיון מיום 9.2.14, לפני סגן הנשיא, כבוד השופט י' ריבלין, באישום שיוחס לו, לפי הודאתו, במסגרת עסקת טיעון שהושגה [מוצג נ/3]. לפי הכרעת הדין, הורשע הנתבע בגין עבירות של גרימת תאונת דרכים תוך גרימת נזק, נהיגה ברשלנות ואי מתן זכות קדימה. באותו דיון נגזר דינו של הנתבע, ובמסגרת זו הוטלו עליו בין השאר, חודש פסילה וקנס בסך 500 ₪. לפי סעיף 2 בכתב האישום שיוחס לנתבע: "בהגיע הנאשם לצומת...נהג ברשלנות כאשר נכנס לצומת בפניה שמאלה והתנגש ברכב פרטי מסוג הונדה..., נהוג בידי א' ת'...אשר הגיע לצומת משמאל לכיוון נסיעת הנאשם" [מוצג נ/4].