גינזבורג נ' ביילין

1.בפני תביעה בסך 12,500 ₪, שעניינה דרישת התובע להחזר סכום שמסר לנתבע כהשקעה במיזם משותף.

2.על פי כתב התביעה, שכנע הנתבע את התובע להשקיע סך 10,000 ₪ במיזם של שיווק טלפוני של שירותי טלויזיה. המיזם נועד להתנהל באוקראינה, ועל פי ההסכם הקצר שנחתם בין הצדדים היה התובע צפוי להיות זכאי ל-50% מהרווחים. ההסכם כולל גם התחייבויות של הנתבע בנוגע לאופן תפעול המיזם, ואלה הופרו על ידו. עיקרן: כי הוא יקים את העסק עד יום 5.4.2016 (בפועל הפעילות החלה ביום 24.5.2016; כי יישכר משרד ויגויסו עובדים וייעשה כל מאמץ על ידי הנתבע לקידום העסק (בפועל, לא נשכר משרד, לא נרכשו מחשבים, והפעילות הופסקה לאחר מספר שבועות); וכי יימסרו דיווחים מסודרים (ואלה לא נמסרו). התובע דרש מהנתבע את החזר הכסף, והנתבע הסכים אך גרר את רגליו ובפועל לא שילם דבר למעט סך של 500 ₪.

3.הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אולם התייצב לדיון ושטח את טענותיו. לדבריו, אכן השקיע את מיטב מרצו בהקמת המיזם, אלא שבשלב הראשון ההקמה היתה לתקופת ניסיון ("פיילוט"), ועל כן פעל המיזם מתוך משרדים קיימים של עסק אחר, גויסו 5 עובדים, ונעשה שימוש במחשב מושאל – אלא, שהמיזם כשל עקב אי סדרים אצל החברה המספקת את שירותי הטלוויזיה שהמיזם אמור היה לשווק. מצב דברים זה הוסבר לתובע. הנתבע הסביר עוד, כי גם הוא עצמו הפסיד את השקעתו ואת זמנו, וטען כי מדובר בלא יותר מאשר השקעה שכשלה, ואשר אותה אין מקום להחזיר בהעדר רווחים ובהעדר המשכיות. הוא הכחיש כי הסכים להחזיר את ההשקעה, והסביר את תשובותיו לתכתובת הווצאפ שהיתה בין הצדדים בכך שבתחילה נתן הסברים מפורטים, בעל פה, ורק מאחר שהדרישות המשיכו, והוא לא רצה להיכנס לעימות עם התובע, השיב לו בתשובות מרגיעות, אולם בשום שלב לא התחייב להחזיר את הכסף. את הסך של 500 ₪ ששילם הסביר הנתבע כחלקו של התובע במעט הרווח שהעסק הספיק להניב עד שלא היה מנוס אלא לסוגרו.

4.יוער בהקשר זה, כי אכן אין בתכתובות כפי שהציג התובע משום התחייבויות מפורשות, ולכל היותר מדובר בעניית "טוב" לדרישות תשלום (ההתכתבות עצמה לא היתה בעברית, ותורגמה ע"י התובע). עוד יוער, כי גם התובע, בעדותו, אישר כי כששילם לו הנתבע את הסך של 500 ₪, הציג את הסכום כחלקו של התובע ברווחים, ולא כהחזר חוב.

5.לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

6.למעשה, החוזה בין הצדדים כמעט ואינו מטיל התחייבויות קונקרטיות על הנתבע, למעט עצם המאמץ להקים את העסק ולהצליח בו. אפילו ההתחייבות היחידה, לתאריך ההתחלה, עוסקת רק בהתחייבות לתחילת "שת"פ", דהיינו "שיתוף פעולה", ולא לתחילת הפעלת העסק. החוזה גם מגדיר את העסקה בבירור כהשקעה ולא כהלוואה, ולפיכך אין מקום להורות על השבת ההשקעה מדין הלוואה.

7.הבסיס היחיד עליו יכול התובע להשתית את דרישתו אכן מופיע בכתב התביעה, והוא הטענה, כי הנתבע למעשה הונה את התובע, והוציא ממנו כספים באמתלת שווא.

8.טענה כזו היא חמורה, ונמצאת בתחום הפלילי. לפיכך נפסק, כי על מנת להוכיח אותה אין די ברמת הוכחה רגילה של משפט אזרחי (בה די להראות, שגרסת התובע מסתברת יותר מגרסת הנתבע, אפילו במעט), אלא יש להוכיח אותה ברמת ודאות גבוהה.

9.במקרה דנן, ספק אם עמד התובע אפילו ברמת ההוכחה הנמוכה – שכן עשרות עמודי התכתבויות קבוצת הווצאפ מלמדות כי מיזם הוקם, ואף נעשה ניסיון להצליח בו. זאת ועוד, בנספח להסכם מפורטות ההוצאות הראשוניות שיש להשקיע במשכורות וכיו"ב (אפילו ללא רכישת ציוד, שכן ציוד אכן לא נרכש גם לגרסת הנתבע), ואלה כבר בחודש הראשון מתקרבות למלוא סכום ההשקעה שביצע התובע.