צולקר נ' מלכה

בפני תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע.

לטענת התובע, הוא נהג כדין ברכבו ובאחד הסיבובים סטה רכב הנתבעת לנתיב נסיעת התובע ופגע ברכבו בחלק השמאלי. לאחר התאונה, ביקשה הנתבעת סליחה ואמרה לתבוע כי הסתכלה לכיוון התינוק ברכבה.

התובע ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום הנזק לפי חוות דעת שמאי בסך של 6,645 ₪, 980 ₪ שכר שמאי, ירידת ערך בסך של 5,720 ₪.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי נסעה בנסיעה רציפה עת שרכב התובע סטה מנתיבו ונכנס לתוך נתיב נסיעת הנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי לא צורף לכתב התביעה אישור בדבר אי הגשת תביעה.

בדיון אשר התקיים בפני נשמעו עדויות הצדדים.

מטעם התובע העיד התובע בעצמו ובתו, ומטעם הנתבעת העידה הנתבעת בעצמה.

התובע חזר על גרסתו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה וטען כי הנתבעת עשתה סיבוב גדול מדי ופגעה ברכבו.

"אני נסעתי במהירות 30 או 40 קמ"ש כי המרחק בין איפה שיצאתי למקום התאונה הוא בערך 50 או 60 מטר, גם היא לא נסעה במהירות היא גם באה מסיבוב.

עוד מסר התובע כי לאחר התאונה ביקשה הנתבעת סליחה ואמרה שהסתכלה לכיוון התינוק.

מטעם התובע העידה בתו אשר ישבה ליד הנהג, בתו של התובע העידה כי לא ראתה את התאונה אך לאחר התאונה ירדה לצלם את הרכבים ושמעה את הנתבעת אומרת שהיא מצטערת כי הסתכלה על התינוקת שלה.

הנתבעת טענה כי היא פנתה ימינה כאשר התובע לקח שמאלה, הנתבעת טענה כי התובע חתך את הסיבוב ולא היה לה לאן לברוח. הנתבעת טענה כי הפגוש הקדמי שלה נפל וכי היא לא תיקנה את הרכב בשל מצוקה כלכלית ולא הפעילה את הביטוח כי הנזק קטן.

עוד טענה הנתבעת כי היו לה 4 ילדים ברכב והתינוק צרח מבהלה, הנתבעת טענה כי היא אמרה שהיא מצטרעת כי התינוק בכה ולא אמרה כי היא מצטרעת כי זה קרה בגלל שהסתכלה על התינוק.