איריס נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

עניינה של התביעה בפיצויים בגין נזקים שנגרמו כנטען לתובעת כתוצאה מהליכי גביה בהם נקטה הנתבעת נגדה בתיק הוצל"פ מס' 0211299136 בהתבסס על פוליסת ביטוח שהופקה על שם צד ג' בה חלה טעות במספר זהות המבוטח. על פי הנטען, עם גילוי החוב בשנת 2015 פנתה התובעת לנתבעת אשר פעלה לביטול העיקול שהוטל אז על חשבונה אך מסתבר שתיק ההוצל"פ לא נסגר ובשנת 2016 סורבה בקשתה של התובעת לקבל הלוואה מהבנק עקב קיומו של תיק ההוצל"פ נגדה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה במועד, אך לדיון שנקבע לבירור התביעה היא לא התייצבה ולכן ניתן נגדה ביום 26.2.2017 פסק דין בהעדר הגנה אותו היא מבקשת לבטל.

בבקשה לביטול פסק הדין טוענת הנתבעת כי עורכת הדין מטעמה שטיפלה בהגשת כתב ההגנה נסעה סמוך להגשתו לחו"ל ומועד הדיון לא עודכן ביומן עקב טעות משרדית. בנוסף טענה כי תיק ההוצל"פ נסגר ביום 20.5.2013, וטענות התובעת ביחס לנזקים שנגרמו לה עקב תיק ההוצל"פ לא הוכחו.

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי היה על הנתבעת להתייצב לדיון בעצמה וכי הליכי הגביה נגדה נמשכו עד לסמוך למועד הגשת התביעה והם הפריעו לה והכתימו אותה בספרי הבנק.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מורה כדלקמן:

נפסק כי בבחינת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יישקלו שני שיקולים, האחד, הטעם למחדלו של המבקש והשני, סיכויי הגנתו של המבקש, וכי כלל שאלת סיכוי ההגנה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש (ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פורסם בנבו).

בענייננו אין מחלוקת שהזימון לדיון הומצא לנתבעת כדין. טענת הנתבעת כי עורכת הדין מטעמה טעתה בכך שלא עדכנה את מועד הדיון לפני טיסתה לחו"ל אינה יכולה לעמוד לה מקום בו מדובר בתביעה קטנה בה חל איסור על בעל דין להיות מיוצג בהליך על ידי עורך דין אלא ברשות בית המשפט (סעיף 63 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

מעיון בנספחי כתב התביעה וכתבה ההגנה עולה כי תיק ההוצל"פ נפתח ביום 14.2.2013 והאזהרה על פתיחתו נמסרה בכתובת הנתבעת ביום 7.3.2013 ביום 18.4.2013 ננקטו נגד התובעת עיקולי בנקים וביום 20.5.2013 בוטלו כל ההליכים נגד התובעת ותיק ההוצל"פ נסגר. טענת התובעת שבמהלך שנת 2015 ניסתה למשוך כספים וסורבה עקב תיק ההוצל"פ טעונה הוכחה. גם טענתה כי בשנת 2016 כשלוש שנים לאחר שתיק ההוצל"פ נגדה נסגר סורבה בקשתה לקבל הלוואה מהבנק טעונה בירור עובדתי.

לאור האמור ועל אף מחדלה של הנתבעת באי התייצבות לדיון, עליו ניתן לפצות בפסיקת הוצאות, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול פסק הדין.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין מחדלה בסך של 1000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.