שגב נ' אופרייט לייס בע"מ

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בסך של 18,721 ₪ בגין תאונת דרכים מיום 15/6/15.

לטענת התובעת, עת התחלף הרמזור האדום בו עמדה לרמזור ירוק, והחלה ליסוע, הגיחה לפתע מצד ימין נהגת , שנהגה ברכב הנתבעת, ופגעה בה. הנהגת יציאה מתחת דלק, ולאחר הפגיעה המשיכה בנסיעתה ללא עצירה. התובעת ניסתה להשיגה ולא הצליחה, אלא לצלם את הרכב.

התובעת ובעלה פנו למשטרה ולסוכן הביטוח מטעמם על מנת לקבל את פרטי בעל הרכב ואז פנו לנתבעת. התובעת תובעת בגין נזקיה וירידת הערך וכן עבור שכ"ט שמאי בסך של 1,300 ₪.

הנתבעת טענה כי נהגת הרכב מכחישה כי כלל היתה מעורבת בתאונה. בנוסף טענה הנתבעת כי השמאי מטעם התובעת בדק את הרכב רק לאחר חודשיים ממועד התאונה , מה שמנתק את הקשר בין התאונה לנזקים ובנוסף כי הרכב כלל לא תוקן. בנוסף טענה הנתבעת כי הנזק מופרז וכי לא היה צורך בהחלפת הפגוש הקדמי כאשר הנזק היה בצידו הימני של הרכב.

במועד הדיון הגישה הנתבעת חוו"ד נגדית מטעמה והשמאי מטעמה התייצב להיחקר על חוות דעתו. כמו כן העידו התובעת, בעלה והנהגת מטעם הנתבעת.

הנהגת הודתה כי הרכב בתמונה הינו רכבה אולם עמדה על טענתה כי אינה זוכרת כי פגעה בתובעת או כי התובעת ניסתה להשיגה לאחר התאונה. בעלה של התובעת נתן הסברים מדוע פנה לשמאי רק חודשיים לאחר התאונה ומדוע טרם תוקן הרכב.

לעניין ההבדלים בין חוו"ד השמאים, טען השמאי מטעם הנתבעת כי לא אישר את הנזק ואת ירידת הערך של מכסה המנוע היות והפגיעה ברכב התובעת היתה מצד ימין . לטענת השמאי ההבדל בין חוות הדעת הינו בסך של כ- 3,000 ₪ כולל ירידת הערך (הבדל של 1% בין חוות הדעת).

בעלה של התובעת טען לעניין זה כי השמאי מטעם התובעת בדק את הרכב כשהוא מפורק ולכן יכול היה לראות טוב יותר את כלל הנזקים שנגרמו לרכב. כמו כן טען כי השמאי קבע עלויות רק לחלקים מקוריים.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים שצורפו, מצאתי מקום לקבל את התביעה ברובה.