הרוש נ' עוז ואח'

1.תביעה קטנה לתשלום שכר טרחה במסגרת כריתת הסכם מכר מקרקעין, אשר נערך ביום 12.12.07.

התובע הינו עו"ד במקצועו ומי שערך את הסכם המכר על פיו התחייבה הנתבעת 1 לתשלום סכום של 1/2% משווי העסקה כשכ"ט ומנגד התחייב התובע לבצע את הפעולות הנדרשות למימוש העסקה, לרבות רישום בטאבו.

הנתבעים טוענים כי הסכמותיהם היו למול אחיו של התובע, רפי הרוש, מתווך במקרקעין, אשר קיבל לידיו מלבד דמי התיווך סך נוסף של 15,000 ₪, בהם גם שכרו של עו"ד בגין עריכת ההסכם ורישום העסקה, כאשר הסתבר כי רפי פנה לשם כך לתובע.

מאחר שמדובר בהסכם מכר שנחתם ביום 12.12.07 והתובענה הוגשה רק ביום 10.11.16, כתשע שנים לאחר מכן, טוענים הנתבעים כי התביעה התיישנה.

לכך, משיב התובע כי מאחר שישנה בידו הקלטת שיחה עם הנתבע, שנערכה בשנת 2012, בה מודה הנתבע בחובו לתובע, הרי שעל אף שחלפו מעל ל-7 שנים ממועד היווצרות העילה, חלות הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות בדבר הודאה בקיום זכות.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ולאחר שהאזנתי לשיחה המוקלטת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מאחר שהתיישנה במועד הגשתה ובאין תחולה במקרה זה לחריג המצוי בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הגשת התביעה חלפו מעל לשבע שנים מאז קמה עילת התביעה.

סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע את תקופת ההתיישנות בתביעות: