מן נ' בלחסן

טוען התובע כי הוא שכר מאת הנתבע מוסך שהיה בבעלות התובע, אך התובע הפר את החוזה וגרם לסכסוך בינו לבין שותפו ופתח מוסך מתחרה. לטענת התובע, חתמו שני הצדדים על הסכם לפיו ישלם הנתבע לתובע את הסך 17,500 ₪ בעת שיפנה התובע את המוסך. על כן תובע התובע מאת הנתבע את הסך 31,645 ₪ לפי הפירוט כדלקמן:

• סך 20,475 ₪ בגין אי עמידת התובע בהתחייבות על פי הסכם הפשרה מיום 7.5.17 עליו חתמו הצדדים;

• סך של 1,170 בגין הוצאות משפט אשר נגרמו לתובע;

• סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות פרסום, הוצאות שיפוץ המבנה ותשלום התובע בגין התחייבויותיו כלפי ספקים שונים.

   

הנתבע הכחיש את כל טענות התובע, וטען שלא נחתם כל הסכם בכתב בין הצדדים, אלא היה ביניהם הסכם בעל פה. התובע התחייב להעסיק אותו כמנהל מקצועי במוסך במשכורת של 4,000 ₪ ולשלם דמי שכירות עבור המוסך בסך 3,000 ₪. אך התובע הפר חוזה זה. התובע לא שיפץ את המוסך, והוא לא הוגבל לתקן כלי רכב לאחר שעות העבודה של המוסך. השכנים של הנתבע התנכלו לתובע, אך אין זה מעניינו של הנתבע, ודעתם של השכנים על התובע הינה שלילית. ביום 10.5.17 נעלם התובע לאחר שהעמיס על רכבו או ברכב של שותפו כלי עבודה השייכים לנתבע. הנתבע ניסה להשיג את התובע במשך שבוע, וכאשר לא הצליח לקבל ממנו מענה טלפוני, פרץ את מנעולי המוסך וגילה לתדהמתו את עוצמת ההרס שהשאירו התובע ושותפו במוסך.

מטעם התובע העיד התובע בלבד, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים סבור אני שיש להעדיף את עדות הנתבע על פני עדות התובע ולדחות את התביעה, מהסיבות כדלקמן: