ת"ק 25168-11-14

התובעת טענה במסגרת כתב תביעתה כי רכשה מכונת כביסה מאת הנתבעת, כי האריכה את האחריות למכונה למשך 3 שנים נוספות, וכי על אף האחריות שניתנה לה לא קיבלה את השרותים הנדרשים מאת הנתבעת, כאשר ארעה תקלה במכונת הכביסה שרכשה.

לשיטת התובעת, פנתה אל הנתבעת כבר ביום 8.10.14, הלינה על התקלה ותואם לה ביקור טכנאי ליום 13.10.14. טכנאי זה הגיע ומצא כי יש צורך בהחלפת חלק. נסיונות לתאם מועד נוסף לביקור טכנאי אחר על מנת להתקין את החלק החסר העלו קשיים רבים, עד אשר נאלצה לשוחח עם מנהל מטעם הנתבעת, וזה תיאם ביקור טכנאי ביום 28.10 בשעה 14:00. רבע שעה לפני השעה היעודה הודיע הטכנאי שלא יכול להגיע "כי יש לו תקלה", אך יגיע למחרת, ביום 29.10.14. בהמשך אותו יום בשעה 18:00 הודיע הטכנאי שיגיע בתוך זמן קצר, אך התובעת סירבה לקבלו כיוון שלשיטתה היתה מצויה במקום עבודתה.

ביום 29.10 לא הגיע הטכנאי ולא נערכה כל שיחה מטעם הנתבעת להבהיר מדוע לא התייצב, ועל כן מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בסך כולל של 5,000 ₪, בטענה שהוציאה הוצאות בקשר עם מציאת פתרונות אלטרנטיביים לכביסה, נגרמה לה עוגמת נפש ויש להשיב לידיה את התשלומים ששילמה בגין עלות הביטוח שאיננו מועיל.

במהלך הדיון היום התברר כי בין העובדות המפורטות בכתב התביעה לבין העובדות שמבקשת התובעת לציין כאן מרחק רב. התובעת טענה כעת תחילה כי אמנם כטענת הנתבעת תואם ביקור טכנאי ליום 28.10 בין השעות 14:00-18:00, בתיאום טלפוני של חצי שעה מראש, ולשיטתה המתינה בביתה אך הטכנאי לא הגיע.

לאחר מכן טענה כי לא יכולה היתה לקבל את הטכנאי בשעה שש בערב כיוון שעבדה במשמרת ערב (אסמכתאות לא צורפו), ובטענה שכאשר יצר עמה קשר כ- 10 דקות לפני השעה שש, ממילא צפוי היה כי יעבור את השעה שש בעת ביקורו בניגוד לתיאום. התובעת לא ידעה להסביר מדוע עבדה במשמרת ערב בשעה שש בערב, אם מלכתחילה תואם כי במועד זה תהיה זמינה למקרה שיגיע הטכנאי בתיאום טלפוני.

לאחר מכן שינתה דעתה וטענה כי כלל לא תואם שהביקור יהיה בין השעות 14:00-18:00 כי אם בשעות 13:00-16:00 או 14:00-16:00, ולבסוף טענה כי ממילא כאשר יצר הטכנאי קשר היה זה 10 דקות לפני המועד האחרון שבו אמור היה להגיע, ועל כן ממילא לא צפוי היה שיגיע בתוך טווח הזמנים שנקבע.

התובעת לא המציאה תדפיס שיחות יוצאות כדי להראות מתי יצרה קשר עם הנתבעת בנוגע לתקלה, אף שלשיטתה יצרה קשר עם הנתבעת במועדים המוקדמים למועדים שנקבה בהם הנתבעת, ואף שלשיטתה תדפיס כאמור מצוי בידיה, אך לא הובא לדיון.

גם את טענותיה לעניין הוצאות לא גיבתה התובעת באסמכתאות, בטענה שהקבלות שהתקבלו בידיה התבלו והפכו לדף ריק (שלא הוצג כאן).

בסה"כ הותירה התובעת רושם בלתי מהימן על ביהמ"ש. מסרה גרסאות סותרות ולא ניתן לסמוך על דבריה.

הנתבעת לעומתה הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש כאשר הבהירה במסגרת כתב הגנתה כי הגם שחלפו מעל 4 שנים מיום הרכישה, הרי שזכאית היתה התובעת לשרותים משרכשה תעודת אחזקה למשך 10 שנים (ולא 3 כפי שטענה התובעת).

רישומי הנתבעת הוצגו לפניי והתרשמתי כי מדובר ברשומה מוסדית. עיון במסמכים אלו מעיד על כך שהנתבעת ביקשה לספק שרותים בהתאם להסכמות, ואולם התובעת היא שמנעה מתן השרותים כאמור, באופן שאין לה להלין אלא על עצמה, כאשר בחרה למנוע ביקור הטכנאי ביום 29.10 בטענה שאינה מצויה בביתה.