ת"ק 25113-08-14 זהוט נ' בוימן

בפני תביעה כספית.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת הלוותה כספים לנתבעת בסכום של 1,300 ₪. הסכום מורכב משיק של 500 ₪ וכן סכומים נוספים לכיסוי חשבון טלפון, כרטיסי נסיעה באוטובוס לאילת, תשלומים, כמפורט בכתב התביעה.

הנתבעת, כך נטען כל פי כתב התביעה, הבטיחה להחזיר את התשלומים, אך אלו לא הוחזרו.

הנתבעת לא הגישה כל כתב הגנה, אך התייצבה היום לדיון ואפשרתי לה לפרוס בפני את טענות ההגנה מטעמה.

על פי גרסתה, אמנם היא חייבת, אך היא חייבת סכום פחות מהסכום הנטען בכתב התביעה ולכל היותר היא חייבת סך של 700 ₪.

למעשה, מדובר בטענת הודאה והדחה, היא מודה בקיומו של החוב, אך טוענת לסכום פחות מהסכום הנטען.

לא רק זו, הנתבעת בתכתובת, כעולה מהודעות שנשלחו על ידי שני הצדדים כאן, רואים כי הנתבעת מודה בחוב של 1,300 ₪ ואף הבטיחה להחזירו כבר בשנת 2013.

כעולה מההודעות, הנתבעת הבטיחה ב- 30/10/13, שהיא מחזירה לתובעת, עם קבלת המשכורת ובהמשך באותו יום, רואים שהיא מודה בחוב של 600 ₪, אך בתשובה, כאשר מודיעה התובעת לנתבעת שמדובר ב- 1,300 ₪ ויש להעבירם בהעברה דרך דואר, תשובתה של הנתבעת ב- 30/10/13 כי העניין סגור.

נוכח הודאת הנתבעת בקיומו של חוב ובהעדר כל הסבר משכנע לסכום החוב שהיא מודה בו, בסך 700 ₪ ובלי להביא ראיות לסתור את הסכום של 1,300 ₪, לכך מצטרפת הודאתה המפורשת בהודעות, כי היא חייבת את הסך של 1,300 ₪, מובילים אותי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.