ת"ק 24440-05-16 ארביב נ' נייס

1. זוהי תביעה כספית על סך 25,000 ₪, שעניינה הסכם שכירות מיום 3/4/16, שנחתם בין בעלי הדין בקשר לבית מגורים הכולל 6 חדרים, מטבח ושירותים בעיר קריית שמונה (להלן: "ההסכם"). 

2.גרסת התובע: לאחר חתימת ההסכם, החל לבצע עבודות שיפוץ בבית טרם הכניסה לבית. הוא נרשם כבעל החשבון בחברת החשמל. ביום 8/4/16, הגיעה אשתו של הנתבע, ובאופן פרובוקטיבי וחסר תרבות, צעקה "תעופו מפה אני לא רוצה אתכם בבית שלי" ועלבה בתובע ובבני משפחתו. הצדדים קבעו להיפגש ביום 10/4/16 על מנת להגיע לפשרה, בהגיע התובע לבית, מצא שהמנעולים הוחלפו. בשל כך, נאלצו התובע ומשפחתו להישאר בדירה הקודמת ובעל הדירה דרש תוספת לדמי השכירות בסך של 900 ₪ לחודש.

3.גרסת הנתבע: על פי ההסכם, רשאי התובע לקבל את החזקה בבית החל מיום 3/4/16 הואיל וקיבל את הדירה לא נקיה, לא מסוידת ולא מתאימה למגורים והוא התחייב לסייד את הבית על חשבונו. חמישה ימים לאחר כניסת התובע לבית, החל לדרוש שתוקף החוזה יהיה לשלוש שנים לפחות, בניגוד להוראת החוזה לפיו הוא בתוקף לשנה עם אופציה לשנה נוספת. מאחר והנתבע לא הסכים לדרישה, פינו התובע ומשפחתו את הבית מרצון, את כלי העבודה שהיו בבית והשיקים בגין דמי השכירות הושבו לידם. העזיבה ונטילת השיקים מלמדת על ביטול ההסכם מצד התובע, על אף, שהנתבע היה מוכן לקיים את ההסכם כלשונו, אך התובע לא הסכים לקיים את ההסכם אלא אם יעמוד בתוקף למשך שלוש שנים.

עוד טען הנתבע בכתב ההגנה, כי מדובר בבית המהווה חיבור של שתי דירות הכולל 7 חדרים. החדר השביעי לא הושכר הואיל ומצוי בו ציוד השייך לאשתו (להלן: "החדר השביעי"). התובע ידע זאת. לאחר קבלת החזקה, החל התובע ללחוץ על הנתבע לקבל לידיו גם את החדר השביעי, בעוד אשתו של הנתבע מאושפזת בבית החולים. בשל הלחץ שהפעיל התובע, ביקש הנתבע מאשתו, בימים הסמוכים לשחרורה מבית החולים, להגיע לבית ולעבור על הציוד במטרה לפנותו מהחדר. המאמצים שנדרשו מאשת הנתבע ולחץ התובע, הביאו אותה לכעוס מאוד על התובע וגרמו לה שלא לרצות את התובע ומשפחתו כשוכרים של הבית והיא התפרצה על התובע בדרישה שיעזבו את הבית, ברם, מדובר בכעס של רגע ולאחר מכן היא נרגעה והסכימה להיפגש עם התובע במטרה להגיע לפשרה ולקיים את ההסכם.

במהלך הפגישה ובשל דרישת התובע לחוזה בעל תוקף לשלוש שנים, בוטל ההסכם על ידי התובע.

ראיות הצדדים:

4.עדות התובע: לאחר בדיקות ושיחות עם הנתבע, נחם הסכם השכירות והוא החל בעבודות שיפוץ בתמורה לויתור מצד הנתבע על תשלום דמי שכירות של חודש אחד. עם חתימת ההסכם, הגיע עם עובד והבן לבצע עבודות שיפוצים. החדר השביעי בבית היה נעול ונאמר לו שיש שם ציוד השייך לאשת הנתבע. לאחר דין ודברים עם הנתבע, סוכם שהחדר יפונה בתמורה לתוספת בסך של 200 ₪ לדמי השכירות. במהלך השיפוץ, סייע התובע לנתבע ואשתו שהגיעו לפנות את החדר, בכל דבר שרצו להרים, עד לפינוי המלא של החדר. החדר השביעי היה חדר אקוסטיקה ששימש את הבן של אשת הנתבע, ואשת הנתבע אישרה לו לפנות הכול. ביום שישי, שעתיים וחצי לפני כניסת שבת, הגיעה אשת הנתבע יחד עם בתה, וצעקה: "תעופו מהבית שלי אני לא רוצה אתכם". לבקשת הבת של אשת הנתבע, דחה כל החלטה וסוכם שייפגשו ביום ראשון במטרה למצוא פשרה. בהגיעו לבית ביום ראשון מצא שהמנעול הוחלף. לאחר דין ודברים, ומשלא הסכימו הנתבע ואשתו להאריך את ההסכם לשלוש שנים, סוכם לסיים את ההתקשרות. בשל סיום ההתקשרות, נגרמו לתובע הנזקים הבאים; עלייה בשכר דירה, רכישת חומרי בנייה בסך של 1,200 ₪, עלות עובדים וימי עבודה של התובע ועגמת נפש.

התובע הוסיף בעדותו, שאשתו מצויה בהליכי פשיטת רגל ובעניינו קיים תיק איחוד תיקים בהוצאה לפועל. השיקים בגין דמי השכירות נמשכו על ידי בת התובע.

5.עדות הנתבע: התובע לא מסר טרם חתימת ההסכם שהוא פושט רגל וזה נודע רק לאחר שהחזקה בבית עברה לידו. השיקים שנמסרו לידיו הם שיקים של בת התובע וחברה בע"מ, אך הוא לא הסתכל עליהם בשל המצב הרפואי של אשתו ושלו. עוד הוסיף בעדותו, שהוא שכח שגם אשתו צריכה לחתום על ההסכם מאחר והבית שייך לאשתו ולו. בפגישה האחרונה, עלתה הדרישה להסכם של שלוש שנים, משלא הסכים לכך הנתבע, עזב התובע את המקום. הנתבע מאשר שהחליף את המנעולים, בעדותו טען כי הייתה בעיה בדלתות ובפגישה האחרונה מסר לתובע את המפתח למנעול החדש.