פייגין נ' עמירה

1. התובע הגיש תביעה לתשלום הסך של 4,376 ₪ בגין נזק שנגרם למכוניתו מפגיעת רכב חולף ביום 20.6.15 בנתניה.

2. לטענת התובע, בעת שעצר בצד הדרך על מנת לבדוק את מסלול נסיעתו, נסע הנתבע בעיקול ופגע בחלקו הקדמי ימני של רכבו ,גרם לו נזקים ולאחר מכן ברח מהמקום. התובע מסר הודעה למשטרה וקיבל לידיו את פרטי הפוגע. לאחר פניות רבות נפגשו התובע והנתבע והאחרון הציע לתובע פיצוי בסך 1000 ₪.

3. הנתבע שולל את טענות הנתבע, מכחיש את מעורבותו בתאונה וטוען כי שהה במקום אחר במועד התאונה.

4. בדיון שהתקיים ביום 7.1.16 הודיע התובע כי הוא מוותר על הבאת העדים מטעמו, וזאת לאחר שהוסבר לו כי ניתן לדחות את הדיון.

התובע חזר על גרסתו והציג תמונות בדבר הנזק שנגרם לרכבו, שצולמו כשבוע לאחר מועד התרחשות התאונה.

התובע העיד כי מיד לאחר התאונה שוחח נהג הרכב הפוגע בטלפון תוך שהוא מפנה את גבו אליו ולא יצא מן הרכב. לאחר מכן החל בנסיעה וברח מן המקום. עוד העיד כי מיד חרט את מספר הרכב בזיכרונו ולאחר מכן רשם אותו על דף נייר.

כשבועיים לאחר התאונה שוחח עם בעל הרכב בטלפון וזה אמר לו כי חבר שלו נהג ברכב והוא מוכן לתקן בעבורו את הרכב.

לאחר מכן ניפגש עם הנתבע וזה אמר לו כי הוא מוכן לשלם לו 1,000 ₪ בעבור התיקון.

5. הנתבע העיד כי רכבו לא היה מעורב בתאונה וכי ביום 20.6.25, בשעת התאונה, שהה ברעננה עם חברים. הנתבע טען בדיון כי רכבו כלל לא ניזוק וכי כחודשיים לאחר מכן נדרש להציג בפני חברת הביטוח חוות דעת שמאי כתנאי לחידוש הביטוח ואז נמצא כי הרכב תקין לחלוטין.

מר מאור גרינברג, העיד מטעם הנתבע, כי ביום 20.6.15 שהה עם הנתבע החל מהשעה 11:30. לדבריו הם נסעו ברכב הנתבע מנתניה לרעננה בשעה 11:30, ושהו שם מספר שעות יחדיו.

6. בסופו של יום בפני עדות יחידה של התובע , אשר לא נתמכה בראיות נוספות או בעדים מטעמו, אשר היו יכולים לחזק את גרסתו. מנגד גרסת הנתבע והעד מטעמו לא נסתרה בדרך כלשהיא.

לא מצאתי מקום לקבל את אחת הגרסאות ולהעדיפה על פני האחרת. חובת השכנוע מוטלת על התובע , בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", ועליו להוכיח כי גרסתו מסתברת יותר מגרסת הנתבע.