סוכנות הביטוח של העובד לא העבירה לקופת הפנסיה שלו תגמולים ותפצה

1.במסגרת עבודתו רבת השנים בחברת זוגלובק נוהלה קרן הפנסיה של התובע באמצעות הנתבעת.

במהלך שנת 2010/11 עשה התובע הפסקה של שלושה חודשים בעבודתו בחברת זוגלובק ועבד, באותה תקופה, בחברת "ברקאי למהדרין בע"מ" (להלן: "חב' ברקאי"). משסיים התובע את עבודתו בחב' ברקאי קיבל ממנה התובע שיק על סך 7,811.25 ₪, משוך על בנק מזרחי טפחות, שמועד פרעונו 6/2/11, לפקודת הנתבעת (להלן: "השיק"), זאת לתשלום חלקו של המעביד (חב' ברקאי) לקרן הפנסיה של התובע, עבור התקופה בה עבד התובע בחב' ברקאי.

2.לטענת התובע, הוא מסר את השיק, לגב' יוליה אלברט (להלן: "יוליה"), שבאותה תקופה עבדה אצל הנתבעת והיא זו שטיפלה בענייניו של התובע, אולם הנתבעת לא דאגה להפקיד את סכום השיק בקרן הפנסיה.

לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את סכום השיק + ריבית בשיעור 10% לשנה + פיצוי על אובדן 2 ימי עבודה + פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו.

3.לטענת הנתבעת, היא לא מצאה כל תיעוד על כך שהשיק נמסר לה. לכן הכחישה את קבלת השיק.

עוד נטען ע"י הנתבעת, כי השיק לא נפדה על ידה מעולם ועל התובע לפתור את עניין אי ההפקדה בקרן הפנסיה מול חב' ברקאי ומול קרן הפנסיה.

עוד נטען ע"י הנתבעת, כי בכל מקרה אין התובע זכאי לפיצוי על הנזק שנגרם לו, לטענתו, (אובדן ריבית והצמדה, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש), אם נגרם לו, זאת לאור העובדה שלמרות שהתובע קיבל דוחות תקופתיים מקרן הפנסיה בהם יכול היה לראות זה מכבר כי קיים חוסר / פער בהפקדות לקרן הפנסיה, הוא נזכר לפנות אל הנתבעת בעניין זה רק בחלוף כ 3 שנים ממועד הפירעון הנקוב של השיק.

לכן מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

4.עיקר המחלוקת העובדתית בין הצדדים הינה בשאלה האם התובע מסר או לא מסר את השיק ליוליה. בעניין זה שמעתי את עדותו של התובע, שלא נסתרה. כאן המקום לציין כי יוליה כלל לא זומנה להעיד. נציגת הנתבעת, שנשאלה בתום ישיבת יום 14/5/14, אם היא מעוניינת בדחיה כדי לזמן את יוליה למתן עדות, השיבה בשלילה.

אני נותן אמון מלא בגירסת התובע וקובע כי הוא מסר את השיק ליוליה.