ת"ק 2390-12-15 פיש נ' נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ

מעדות התובע התרשמתי לטובה, אני מאמין לדבריו וקובע את העובדות על פי גרסתו.

התובע נסע באוטובוס של הנתבעת, ולדרישת הנהג הניח את תרמילו עם חפציו בתא המטען

בבטן האוטובוס שם אין לו אפשרות השגחה על המטען.

התיק על הפריטים שבו, לא נמצא בתא המטען כשהתובע ירד וביקש לקחתו, ומאוחר יותר נמצא התיק ריק בשולי הכביש, כך שהדעת נותנת שנגנב מתא המטען והגנב נטל לעצמו את חפציו של התובע.

התובע מפרט אילו חפצים אבדו לו באירוע, ומחשב את ערכם לסך של 7920 ₪ ולפיכך מבקש לפצותו בסכום זה.

הגנת הנתבעת מוזרה ומקוממת. היא טוענת שהאירוע מפוברק ובאותה נשימה מודה בהעלמות התיק שנגנב. משום שהתיק נגנב, טוענת הנתבעת שאינה אחראית לנזק, וטוענת שתפקיד הנהג לנהוג ולא לשמור על החפצים.

אם טענת הפיברוק עולה ביחס לרשימת החפצים שאבדו ובהתייחס לערכם, טענה זו אני דוחה לאור התרשמותי מהתובע.

התובע מפנה לפסק הדין בת"ק 13163-04-10 שבו נקבעה אחריות המוביל למטען בנסיבות דומות.

האמור בפסק דין זה מקובל עלי, כך שאני קובע מאותם נימוקים האמורים בו, שהנתבעת אחראית לנזק שנגרם לתובע כתוצאה מגניבת חפציו במקרה זה.

ואולם פסק הדין אליו מפנה התובע, הינו בבחינת "שטר ושובר בצדו", שכן הוא מטיל על התובע אחריות חלקית לנזק הכרוך בגניבה, ככל שהתובע לא נזהר מראש שלא להכניס לתא המטען חפצים יקרי ערך שניתן היה באופן סביר לשאתם עמו.

דרישת נהגי האוטובוס להפקדת תיקים גדולים בתא המטען ידועה לכל, והתובע אמור היה על כן לארוז את חפציו בהתאם, ולשמור את אלה היקרים בתיק קטן שאותו ייקח אתו.

בהתחשב בנזקו הכולל של התובע ומיהות החפצים שאבדו לו, שאת היקרים בהם ושאינם כבדים ואינם תופסים מרחב גדול יכול היה כאמור לקחת אתו, אני קובע שהתובע זכאי לפיצוי כולל של 2000 ₪.