ת"ק 23768-05-14 טרבי נ' סוידאן ואח'

תביעה לשיפוי בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, בתאונה בה היה מעורב רכב נהוג על ידי הנתבע 1, מבוטח על ידי הנתבעת 2, בתאריך 15.12.13.

לטענת התובע, כאשר עמד עם רכבו ברמזור אדום, לאחר מספר כלי רכב, פגע בו רכב הנתבע מאחור, בשל אי שמירת מרחק, לאחר שהגיע בנסיעה מהירה מהרמזור הקודם.

התובע העיד כי הרגיש תזוזה של הרכב קדימה עם הפגיעה. מיד לאחר מכן, יצא מהרכב וניגש אל רכבו של הנתבע, אשר, לטענתו, כלל לא יצא מהרכב וטען כי לא היה מפגש בין כלי הרכב.

לטענת הנתבע, לא היה מפגש בין כלי הרכב, ולפיכך לא יתכן כי נגרם לרכב התובע נזק כלשהו.

מטעם הנתבע העידה גם אשתו, אשר היתה עמו ברכב, ותמכה בגרסתו. לטענתה, מרחק של כ- 2 מטרים הפריד בין רכבם לבין רכב התובע.

עדותו של התובע מהימנה בעיני לחלוטין, ואני מעדיפה אותה על פני עדויותיהם של הנתבע ואשתו. אמנם, לכאורה מדובר בעדות יחידה של בעל דין, לעומת שתי עדויות מטעם הנתבע, אלא שמאחר שעדת הנתבע הינה אשתו, מדובר למעשה בעדות אחת הנשמעת משני פיות.

ראו: ע"א 761/79 חנוך פרנקל נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה (2) 48, 55.

סעיף 54 לפקודת הראיות, מורה על קיומה של חובת הנמקה כאשר ביהמ"ש מבקש להסתמך על עדות יחידה, שאין לה סיוע, בין היתר במקרה ש"העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין".