ת"ק 23694-11-15 מימון ואח' נ' איתח ואח'

1.תביעה קטנה לתשלום נזקים שנגרמו לרכבי התובעים באירוע תאונתי מיום 4.1.15, לעמדת התובעים בתאונת שרשרת בה נהדף רכב התובע 1 אל רכב התובע 2 ע"י רכב הנתבע 1, הנהוג ע"י הגב' מזל איתח.

לפי גרסת התובע 2 היה הרכב הראשון בשיירה, עמד ראשון בצומת ברמזור אדום, הסתכל במראה וראה שמאחוריו עומד רכב התובע 1 ושומר מרחק, כאשר לפתע שמע רעש חזק של לחיצה על בלמים והרגיש פתאום "בום". כשהסתכל במראה ראה את רכב התובע 1 בתוך רכבו, וכשיצא ראה את רכב הנתבע 1 בתוך רכב התובע 1.

לפי גרסת התובע 1 עצר בעצירה מוחלטת לפני הרמזור ומאחורי רכב התובע 2 ופתאום הרגיש פגיעה רצינית של רכב הנתבע 1 מאחורה שהעיף אותו אל רכב התובע 2.

לפי גרסת נהגת רכב הנתבע 1 נסעה בכביש בנתיב שמאלי אחרי רכב התובע 2 וכשהיא שומרת ממנו מרחק. כשהתקרבה לצומת הבחינה שהאור ברמזור מהבהב ולפיכך האטה את מהירות הנסיעה, כאשר לפתע התובע 1 שנסע בנתיב הימני סטה לנתיב השמאלי בו נסעה, ומאחר שלפניה בלם התובע 2 את רכבו נוכח הבהוב הרמזור בכתום, הופתע התובע 1 מהבלימה ופגע ברכב התובע 1 בעוצמה. נהגת רכב הנתבע 1 הבחינה בתאונה ובלמה את רכבה מבלי לפגוע כלל ברכב התובע 1.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים ושמעתי את העדויות בפניי, כמו גם מתוך מידת המהימנות שיש לייחס לעדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות משלא הורם הנטל להוכיח כי אכן רכבו של התובע 1 נהדף אל רכב התובע 2 ע"י רכב הנתבע 1.

כנגד גרסת התובעים העידה בפני עדה ניטרלית, הנעדרת עניין בתוצאות ההליך, מי שנסעה ברכב הנתבע 1 במושב הקדמי, הגב' גילה עוואמי, בעדות בהירה, קולחת וקוהרנטית עם כלל הראיות, ואשר הותירה בי רושם מהימן.

העדה אישרה את גרסת נהגת רכב הנתבע 1, והעידה ברורות כי לנוכח התאונה שארעה בין התובעים לבין עצמם בלמה הנהגת את רכב הנתבע 1, אך לא פגעה ברכב התובע 1 שנכנס לפניה, וביניהם נותר מרחק. עוד העידה העדה כי התובע 1 ניגש לרכב הנתבע 1 צעק על הנהגת ואיים שיתבע אותה. לאחר ששמעה דברים אלה, החליטה לצלם את רכבו, כשהיא מצויה עוד בתוך רכב הנתבע 1, שכן אף הבחינה כי חלקו האחורי של רכב התובע 1 הינו שלם וללא כל פגם. התמונות שהוצגו ע"י העדה צולמו כפי עדותה מתוך מקום מושבה בתוך הרכב, במושב הסמוך למושב הנהג, כפי שאף ניתן להיווכח מהתמונות בהן נראה מצולם גם החלק הקדמי הפנימי של הרכב וזגוגית החלון ועליה טיפות גשם.

מהתמונות שצולמו נראה בבירור כי רכב הנתבע 1 מצוי במרחק מה מרכב התובע 1, בניגוד לעדות התובע 2 כי לאחר התאונה היה רכב הנתבע 1 בתוך רכב התובע 1, והדבר אף לא מתיישב עם עדותו כי נמנע מלצלם את חלקו הקדמי של רכב הנתבע 1 שכן אחרת היה צריך להזיז את הרכב. כעולה מהעדויות הרכבים לא הוזזו מיד לאחר התאונה.

3.התובע 1 העיד כי לפני הפגיעה היה מרוחק מרכב התובע 2, כ-4 מטרים, כך שמדובר בהדיפה של ממש, נוכח המרחק הנטען בין רכבי התובעים. עדות זו תומכת בדרישה כי תתקיים פגיעה חזקה ברכב התובע 1 מאחור, כפי שאכן עולה מפירוט הנזק בחוות דעת שמאי התובע 1, הכוללת אף נזק לקורת שילדה אחורית.