ת"ק 23165-02-15 קרן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

לפני שתי בקשות, מטעם הנתבע 1 ומטעם הנתבעת 2, לביטול פסק-דין אשר ניתן ביום 26.7.2015 בהיעדר התייצבות הנתבעים.

1. הנתבעים זומנו כדין. בנסיבות כאמור, ביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעת בית המשפט.

2. הנתבע 1 טוען בבקשתו, כי לא קיבל זימון לדיון. הנתבע 1 הדגיש בבקשתו, כי דופן רכבו נפגע בכנף בעת שרכבו היה במצב עמידה ומכאן שעל התובע האחריות לקרות התאונה.

   הנתבעת 2 טוענת בבקשתה ובתצהירה, כי מועד הדיון לא עודכן במשרדה עקב טעות ואי התייצבותה לא נבעה מזלזול בהליך המשפטי. הנתבעת 2 מדגישה בבקשתה, כי מוקד הנזק הינו ברכבו של נתבע 1, אשר אין מחלוקת כי היה במצב עצירה במועד האירוע, ומכאן שהחבות מוטלת על התובע.

3. התובע לא הגיב לבקשות חרף החלטתי והגם שההחלטה הומצאה לידיו כדין.

4. לאחר שעניינתי בכתבי הטענות, בבקשות הנתבעים ובתצהיר הנתבעת 2, מצאתי, כי בשלב זה לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לפיה לנתבעים אין כל סיכוי להצליח בהליך (די למבקש שיראה שהגנתו אפשרית ושמיעת עמדתו עשויה להוביל לתוצאה אחרת מזו שניתנה (ע"א 1782/06, רע"א 8991/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ ([פורסם בנבו], 6.4.2008)). בשים לב לעובדה שמחדל הנתבעים מלהתייצב במועד הדיון, אף אם מהווה רשלנות מסוימת, אינו עולה כדי התעלמות מדעת מההליך ומחובתם כלפי בעל הדין שכנגד, כמו גם בשים לב לחשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ([פורסם בנבו], 27.2.2001)) וחשיבות בירור המחלוקת בין הצדדים לאחר בחינה עניינית ולגופם של דברים (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431), דין הבקשה להתקבל, כפוף לאמור להלן.