ת"ק 23107-06-16 ג'ורבאן נ' שתיילה ואח'

ביום 21.12.15 התרחשה תאונת דרכים במסגרתה פגע רכב הנתבעת ברכב התובע מאחור, שעה שעמד והמתין לשינוי המופע ברמזור שלפניו, מאדום לירוק.

הנתבעת איננה מכחישה למעשה כי תאונה כאמור ארעה, אלא שלשיטתה הנזקים הנטענים אינם נזקים הנובעים מתאונה זו, ומדובר בנזקים מארוע קודם, שאין בינם לבין התאונה דבר. על כן, טוענת הנתבעת, לא הוכח קשר סיבתי בין הנזקים ברכב התובע לבין התאונה שהתרחשה בין הרכבים.

ראוי לציין כי התובע החזיק במועדים הרלבנטיים ברכב מסוג וולבו שנת יצור 1997, בעוד הנתבעת החזיקה ברכב מסוג שברולט קרוז, שנת יצור 2010.

התובע טען כי התאונה ארעה שעה שהמתין מאחורי קו העצירה, ובהתאמה מאחורי מעבר החציה המצוי בצומת, כשרכבו ראשון בנתיב שבו עמד, ובשעה שלידו עמדה משאית (מימינו) עד שלפתע חש בחבטה עזה מאחור ונהדף לפנים.

תמונות שהציג מלמדות על כך שלאחר התאונה היה החלק האחורי של רכבו לפני קו העצירה, ומרבית הרכב על גבי מעבר החציה.

המשאית האמורה מופיעה אף היא בתמונות, כשחזיתה מאחורי קו העצירה.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי נסעה במהירות איטית למדי, הבחינה ברכב התובע, החלה להאט לקראת עצירה, וכאשר היתה במהירות של כ- 5 קמ"ש, הוסחה דעתה והיא עצרה את הרכב תוך מגע קל מאד באחורי רכב התובע.

בדיון שנערך לפניי שונתה מעט גרסתה של הנתבעת, וזו טענה כעת כי נסעה במהירות של כ- 20-25 קמ"ש, שמרה על מהירות נמוכה זו כיוון שידעה שהיא עתידה לעצור הואיל וראתה מבעוד מועד את רכב התובע ממתין בסמוך לצומת, ואז הוסחה דעתה. כאשר חזרה להסתכל על הכביש, כך טענה, והתכוונה לבלום, אז הבינה שהיא באיחור "של שניה או שתיים, ואז בלמתי, אבל הפגיעה היתה בלתי נמנעת".

כאשר התבקשה להבהיר למה כוונתה כשהיא טוענת שהיא הבינה שהיא באיחור, הסבירה שהמרחק בינה לבין רכב התובע היה כזה שלא איפשר לה לראות את גלגלי רכב התובע.

נראה אם כן כי טענתה לפיה נסעה במהירות של כ- 5 קמ"ש כנקוב בכתב ההגנה, אין בה ממש, וספק אם יש ממש בגרסה החדשה שמסרה כאמור במהלך הדיון.