ת"ק 22968-05-17 קראדי ואח' נ' חכם דוד

1.תביעה לתשלום נזקים שנגרמו כפי הנטען לרכב התובע 1 (להלן: "התובע"), באירוע תאונתי מיום 6.2.17, בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לגרסת נהגת רכב התובע, היא התובעת 2, בעת שנסעה בנתיבה כדין, רכב הנתבעים בא לצאת מחניה ולהשתלב בנתיב נסיעתה והתפרץ לכביש במהירות, ואף כי הנהגת צפרה ובלמה, לא היה מספיק זמן והפגיעה התרחשה.

לגרסת הנתבע חנה בצמוד למדרכה כשמשמאלו נתיב הנסיעה הפנוי, רכב ברלינגו חנה מאחוריו בחניה כפולה והסתיר לו את שדה הראיה במראה, ולכן יצא הנתבע מהחניה מאוד לאט, אולם נהגת רכב התובע לא ראתה ולא הסתכלה ונכנסה ברכבו במהירות.

עוד חלוקים הצדדים בנוגע לזכות התביעה של התובעים נוכח טענת הנתבע כי הרכב אינו בבעלות מי מהם, וכן נותרה מחלוקת בקשר לנזק בהעדר קבלות בגין התיקון שבוצע.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדויות שבאו בפני ועיינתי בכל החומר הקיים, לרבות תמונות שצולמו מזירת האירוע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, כפי שיובהר להלן.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.תחילה, בכל הנוגע לזכות התביעה, אמנם בעת שארעה התאונה לא היה הרכב רשום על שם מי מהתובעים, אולם, על פי עדות התובע, הנתמכת בהסכם חתום, וכן על פי עדות מר אביקזר אלירן, נמכר הרכב לתובע קודם לאירוע התאונה ע"י מר אביקזר אשר הרכב רשום בבעלותו, אלא שלא נעשתה העברת בעלות.

כידוע, רישום הבעלות ברכב במשרד התחבורה הינו בעל משמעות דקלרטיבית בלבד והרישום ניתן לסתירה בראיות.

בענייננו, מצאתי לתת אמון מלא בעדות התובע ובעדות מר אביקזר כי אכן בוצעה מכירה בתמורה של הרכב, חרף אי ביצוע העברת הבעלות ברישום בפועל, עדויות הנתמכות כאמור גם בהסכם בכתב החתום ע"י שני העדים, ואשר הותירו בי רושם מהימן.

לפיכך, הוכח בפניי בראיות מניחות את הדעת כי אכן בעת שארעה התאונה היה הרכב בבעלות התובע מכח המכר וכי זכות תביעת נזקיו היא שלו, ולא של אחר, לרבות לא של מר אביקזר.