ת"ק 22944-05-15 גרבר נ' בזק בינלאומי בע"מ

לפניי תביעת התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין משלוח דברי פרסומת לפי חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), ללא הסכמתו מראש ולמרות בקשות הסרה חוזרות ונישנות. אין מחלוקת על משלוח ההודעות, על אופיין הפרסומי ועל המשך המשלוח למרות בקשות באמצעות הקישורים בהודעה ובשיחות טלפון.

המחלוקת העיקרית, שעוררה הנתבעת, היתה בשאלת היריבות והסמכות העניינית של בית משפט זה, והאחרת בעניין קיום הגנות לנתבעת.

בעניין היריבות, אני מוצאת לנכון לאמץ את קביעות השופטים בתא"מ (שלום תל אביב יפו) תמיר נ' ישר אובוז (14.10.2013, מופיע בנבו, ערעור התקבל ברע"א 2737-12-13, לעניין גובה הפיצוי) לעניין משמעות התיבה "נמען" שבחוק, ואשר אין לה הגדרה:

"החוק אינו דורש כי "הנמען" יהיה בעל המתחם, לשון אחרת, "נמען" הינו זה שדבר הדואר נשלח אליו, בין אם הינו בעל המתחם ובין אם לאו. כלומר, מי שקיבל את דבר הדואר הוא "נמען" בהתאם לחוק, ולפיכך הוא זה הרשאי לתבוע על פי החוק".

בת"ק (חדרה) 19084-12-11 גלזנר נ' סלקום (3.5.2012, מופיע בנבו) נדונה טענה דומה לזו של הנתבעת כאן, לפיה בעלת תיבת הדואר הינה חברה בע"מ, והתובע הינו עובד שלה, ונקבע:

"לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, דעתי היא כי הדין עם התובע ויש לפרש את המונח "נמען" בסעיף 30א לחוק התקשורת כאדם אשר מחזיק במכשיר ולאו דווקא במי שהנו בעל הקו... לדעתי הן פרשנות מילולית והן פרשנות תכליתית של המונח "נמען" מוליכות למסקנה שמדובר במי אשר מחזיק במכשיר הלכה למעשה ולאו דווקא הנו הבעלים של קו, מהבחינה הקניינית... בנדון, עוסק החוק באיסור לשלוח הודעות פרסום לציבור ללא הסכמה של הפרט, ומכאן שמתן משמעות מילולית למונח "נמען" , כאדם שהמסר נשלח אליו, כמו מתבקשת מאליה...

אף פרשנות תכליתית של המונח מובילה למסקנה זו ומחזקת אותה. כאמור בדברי ההסבר לחוק, בא התיקון להתמודד עם נושא הפצת דואר ה - SPAM על מנת להגן על "פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו" (ההדגשה שלי – י.ט). הנה כי כן, נאמר בדברי ההסבר מפורשות שהתיקון בה להגן על "המשתמש" ולא "הבעלים". בנוסף, נאמר כי מטרת התיקון להגן על פרטיותו של אותו משתמש. לבעל הקו - אשר אינו מחזיק את המכשיר (כגון מעביד בענייננו) - לא נגרמת כל פגיעה בפרטיות והוא לא מוטרד כלל, אם למכשיר הטלפון אותו העניק לעובד כהטבה, נשלחות הודעות פרסומת רבות. המוטרד או מי שפרטיותו נפגעת, הוא מי אשר מחזיק במכשיר ועושה בו שימוש. מכאן, ברור שתכלית התיקון היא להגן על מחזיק המכשיר ועל כן יש לפרש את המונח "נמען" כמי אשר מחזיק במכשיר".

הדברים יפים לענייננו, והתובע עומד בהגדרת "נמען", מעצם קבלת ההודעות, ומתן הודעות ההסרה על ידו לרבות בשיחה טלפונית ברורה שלו, שהושמעה בפניי, ואשר הנתבעת אינה חולקת עליה. תצהיר אביו, מר צביקה גרבר, שהוגש היום כת/1, מהווה גם הבטחת עניינה של הנתבעת, במובן שלא תתבע שוב ע"י "חברת "גרבר זיקוקית בע"מ" אשר בבעלות אביו של התובע ואשר התובע עצמו עבד בה" (סעיף 2 לכתב ההגנה).

על כן אני דוחה את הטענה המקדמית, וקובעת כי התביעה הינה בסמכות בית משפט זה כתביעת "יחיד" (סעיף 60(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984).

לגוף התביעה, כאמור אין חולק על משלוח תשע הודעות, והנתבעת לא הצליחה להוכיח איזו מההגנות, שהעלתה, והכל בהתחשב ביתרון הטכנולוגי, שיש לנתבעת, העולה לאין שיעור על זה של התובע, ובכלל הראייתי בעניין בעל דין שאינו מציג ראיות שבחזקתו.