חורי נ' המשרד לבטחון פנים ואח'

בפני תביעה קטנה שהגיש התובע נגד הנתבעים לקבלת פיצוי כספי בגין נזקים לא ממוניים על סך 5,000 ₪ שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב מעצר שווא מיום 27.10.2016 בעיר נהריה.

העובדות וטענות הצדדים הינן כדלהלן:

1. התובע הינו תושב העיר נהריה בן 39.

    

2. הנתבעים בתיק נדרשו במסגרת כתב התביעה לפצות את התובע בסך של 5,000 ₪ בשל מעשיהם ו/או מחדליהם המתוארים בכתב התביעה. הנתבעים יוצגו על ידי פרקליטות מחוז חיפה - מדור אזרחי. יש לציין, כי בהחלטתי מיום 21.11.2017 הוריתי, בהסכמת הצדדים, על איחוד הנתבעים 1 ו- 2, כאשר הנתבעת 1 היא האחראית על משטרת ישראל אשר פועלת מכוח פקודת המשטרה [נוסח משולב], תשל"א-1971.

    

3. ברקע הדברים, עסקינן בסכסוך מתמשך בין התובע לבין הנתבעים בגין אירועים שונים אשר הולידו הליכים משפטיים רבים ומגוונים לרבות תביעות אזרחיות ותלונות במח"ש.

    

4. התובע טוען בכתב התביעה, כי ביום 27.10.2016 הגיע למשרדי הארנונה בעיריית נהריה לצורכי בירור במחלקת ארנונה. בעודו ממתין בתור, הגיעה מנהלת המחלקה והחלה לדבר אליו בצורה בוטה, תוך השפלתו והשמעת איומים כנגדו. לפי כתב התביעה, התובע יצא מהמחלקה והזעיק את משטרת ישראל, אך בעודו ממתין מחוץ למשרדי הארנונה ניגש אל התובע קב"ט העירייה, ואיים כי "יטפל בתובע". מיד לאחר מכן, הגיעו למשרדי העירייה ארבעה בלשים/שוטרים יחד עם שני שוטרים במדים. בתביעה נטען, כי השוטר יורם דנינו ניגש לתובע מבלי להזדהות כשוטר, לקח מהתובע את מכשיר הפלאפון מהיד בעוד התובע משוחח עם מוקד 100 של המשטרה והודיע לו כי הוא מעוכב לתחנת המשטרה. לטענת התובע, היא נעצר על ידי השוטר אחסן סויד ונכבל באזיקים בידיים וברגליים. בחלוף הזמן ומשהבינה הנתבעת 1 ו/או נציגיה, כי התובע הוא שהזעיק את המשטרה, הורתה הקצינה הממונה, פקד קרן זיגמן, על שחרר התובע ואף הוסיפה כי התובע הוא הקורבן ולא החשוד. כך לפי כתב התביעה. לאחר מכן הגיש התובע תלונה נגד עובדת העירייה.

    

   התובע טען בתביעתו, כי נעצר ושוחרר מבלי שנחקר, וללא תנאים מגבילים כאשר המשטרה הודתה כי הליך המעצר נעשה בשוגג. לטענת התובע, התנהלות המשטרה אינה עולה בקנה אחד עם מה שנדרש מאנשי המשטרה שעליהם לפעול במיומנות וסבירות ולנקוט באמצעי זהירות, המתחייבים בנסיבות המקרה, כפי שאדם סביר וכשיר לאותו עניין היה נוקט על מנת שלא לגרום נזק בעת ביצוע משימות.

    

   לטענת התובע, באותה נקודת זמן מתוארת לא הונחה תשתית המלמדת על קיומו של יסוד למעצר הן במישור הראייתי והן במישור העילה, ובכך שגה הקצין הממונה אשר בחר לשלול את חירותו של התובע ולעצור אותו לשווא, ובשל כך הוגשה תלונה למח"ש.